שבוע ראשון באקטון החדש שלנו

אני לא בטוחה אפילו מאיפה להתחיל כי היה כל כך הרבה השבוע. הגעתי לכתוב את הפוסט הזה רק היום, ואני חושבת שהשנה אני אנסה להתמקד בתיאור של המציאות היומיומית שלנו בסטודיו מנקודת המבט של הייחודיות המופלאה שלו ולאו דווקא בניסיון לתאר באופן מדוקדק בדיוק מה קרה כל יום (כי זה פשוט לא ייגמר לעולם).

השבוע היה מורכב מכמה חלקים עיקריים: פרויקט ה-Lip dub, משחקי גיבוש קבוצה ותחילת היכרות עם השפה והמערכות המיוחדות של אקטון.

פרויקט ה-Lip dub הוא הפרויקט המסורתי שאיתו פותחים כל שנה באקטון. אנחנו בחרנו עבור התלמידים/ות את השיר High Hopes. המשימה הראשונה שלהם/ן היתה לזכור בעל פה את השיר, ואחר כך חילקנו אותם/ן לשלוש קבוצות וכל קבוצה קיבלה חלק משלה להכין עליו כוראוגרפיה. היה מדהים לראות איך הילדים והילדות שלא הכירו בכלל זה את זו, הפכו תוך חמישה ימים לקבוצה שאשכרה הצליחה להרים ביחד הפקת Lip dub מלאה לשיר! העבודה בקבוצות הקטנות היתה להם/ן נוחה כי היא אפשרה להם/ן ליצור אינטגרציה אינטימית יותר. היו כמובן לא מעט חיכוכים וחילוקי דעות אבל הם/ן הצליחו להתגבר עליהם מאוד יפה ביחד! לצערי לא אוכל להעלות את התוצר הסופי כאן כי חלק מהילדים/ות לא מאושרים לצילום אבל תצטרכו להאמין לי שהתוצר הסופי שובה לב לחלוטין וכל הילדים והילדות בסטודיו באים/ות בו לידי ביטוי רב.

במסגרת משחקי גיבוש הקבוצה שיחקנו משחקים מהממים ובעיקר מצחיקים. בתוך החלק הזה אני גם כוללת את החלק של זמן חופשי וארוחת צהריים (סה"כ שעה כל יום) שבו הלכנו לפארק הצמוד לסטודיו או ליער הצמוד, והילדים/ות פשוט שיחקו יחד. אני חושבת שהילדים/ות בילו השבוע יחד יותר זמן בפועל מאשר ילדים/ות מבלים/ות בבית ספר רגיל במשך חודש לפחות והאינטנסיביות הזו אפשרה להם/ן להיפתח זה אל זו מהר מאוד. גם הילדים/ות הביישנים/יות יותר מצאו את עצמם/ן משתתפים/ות במשחקים המשותפים והיה כיף מאוד לראות כמה הם נפתחים/ות.

החלק הכי מאתגר עבור הילדים/ות היה ללא ספק להבין מה קורה כאן לכל הרוחות. כולם/ן הגיעו ממסגרות קונבנציונציואליות והעובדה שאשלי ואני לא עונות לשאלות היתה פשוט בלתי נתפסת עבורם/ן. רק לקראת יום חמישי ראיתי איזושהיא התקדמות, כשהילדים/ות התחילו לענות לשאלות של הילדים/ות האחרים/ות כשהשאלות הופנו אלינו. אנחנו ממש לא שם עדיין, אבל לפחות האסימון שיש כאן מערכת שמתנהגת אחרת התחיל ליפול.

גם נושא החופש והגבולות היה בעיסוק משמעותי השבוע: רוב השבוע הילדים/ות כל כך נהנו מהעובדה שהם יכולים לאכול מתי שבא להם/ן והם/ן אכלו במשך רוב היום ברציפות בערך 🙂 לאורך כל השבוע כולם/ן ניסו להבין מה אומר חופש בתוך מסגרת ומה עושים עם החופש הזה בעצם.

אחד הדברים שהייתי הכי גאה בו השבוע היה ניקיון הסטודיו. ביום השני הצגנו להם/ן את הקונספט שהם/ן אלו שמנקים את הסטודיו, וזו הפכה להיות אחת הפעילויות האהובות עליהם/ן ביום. הם/ן מנקים ה-כ-ל! כולל שירותים, כתמי צבע על השטיח, שואב אבק, החזרת ציוד למקום, ה—כ—ל. תענוג מאוד גדול.

הצגנו השבוע את מנגנון ה-Strikes וגם את הכללים שלנו לאיך מנהלים דיון. גם בנושא הזה אנחנו ממש בהתחלה, אבל לשמחתי לקראת סוף השבוע כבר הצלחנו לנהל דיונים די ארוכים עם השתתפות ערה ויפה של הילדים/ות. אחד הנושאים הבוערים היה בחירה של "שם החיבה" שבו נכנה את התלמידים/ות. בסטודיו הראשון של אקטון בטקסס התלמידים/ות מכונים נשרים וערכנו כמה דיונים ארוכים על שם כזה גם עבור התלמידים/ות שלנו. בנתיים אין הכרעה חד משמעית, מבטיחה להמשיך לעדכן.

מצרפת קצת תמונות שמספרות עוד חלקים מהסיפור שלא סיפרתי: