על מטרות וקפיצות גדילה

אני רוצה לספר לכם/ן בפוסט הזה על תהליך מדהים שעובר על הסטודיו שלנו בימים אלו, שאני לומדת ממנו המון המון. כבר סיפרתי כאן בבלוג לא פעם על Smart Goals. כל בוקר, לפני שהתלמידים/ות מתחילים/ות לעבוד הם מגדירים/ות לעצמם מטרות לאותו יום. המטרות צריכות להיות חכמות כלומר, מדויקות, מדידות, ברות השגה, ריאליות ומתאימות לזמן שיש להם/ן. לקחת להם/ן קצת זמן לתפוס את העניין, אבל אחרי כמה שבועות של הגדרת מטרות כל יום הם/ן עושים את זה נפלא. בשבוע שעבר הכנסנו כבר שני תהליכים יותר מורכבים: כל תלמיד/ה בנה/תה לעצמו/ה תוכנית לכל התקופה (שישה שבועות קדימה) וממנה הוא/היא גזר/ה תוכנית שבועית. אתם/ן יכולים/ות לדמיין לעצמכם/ן שזה היה כבר הרבה יותר מורכב ולכן הרבה פחות מדויק מהתוכנית היומית, אבל היעדים של השבוע השני כבר היו הרבה יותר מוצלחים. התהליך האחרון שהכנסנו השבוע הוא Excellence Goal: כל תלמיד/ה מגדיר/ה לעצמו/ה יעד קשה במיוחד, שאם הוא/היא מצליח/ה לעמוד בו הוא/היא מקבל/ת בונוס של 50 נקודות. זו בעצם היתה הפעם הראשונה שרובם אשכרה התחילו לעבוד על מתמטיקה יותר מכמה דקות ביום. כשישבתי איתם/ן יחד על היעדים קבענו יעד שיהיה להם/ן באמת מאתגר, והיה ממש כיף לראות השבוע איך הם הכריחו את עצמם/ן לעבוד קשה כדי להגיע אליו. כל הצבת המטרות הזו נעשית בתוך מערכת ייעודית שפותחה באקטון, ואורכת בין 2 דקות ל-10 ,תלוי בתלמיד/ה וברמת הבשלות/בגרות שלו. אחרי שכל התלמידים/ות מסיימים/ות להציב לעצמם/ן יעדים הם/ן משתפים/ות את היעדים עם התלמידים/ות האחרים/ות ומקבלים/ות פידבק (האם היעד נראה קל מדי? קשה מדי? לא מתאים לזמן וכו').

למה אני מתלהבת כל כך מהסיפור הזה? משתי סיבות:

הראשונה היא שבעצם התלמידים/ות מקבלים כאן מיומנות סופר חשובה של היכולת לתכנן את העבודה שלהם/ן. תחשבו על עצמכם/ן: כמה פעמים הייתם/ן אמורים/ות לסיים משימה כלשהיא, חשבתם/ן שזה יקח יום ובסוף זה לקח חמישה? כמה מורכבת היא היכולת לשים לעצמך מטרות ואשכרה לעמוד בהן. לדעת להעריך כמה אני יכול/ה להספיק בשעה וחצי של עבודה. להבין על עצמי האם אני טיפוס שמעדיף להכניס כמה משימות קטנות בשעה וחצי, או אחת גדולה. לדעת כמה הפסקות אני צריכה לקחת בשעה וחצי, וכמה זמן כל הפסקה צריכה להיות. המיומנות הזו היא פשוט כלי לחיים. לא פחות.

הסיבה השנייה שבגללה אני מאוהבת לגמרי בתהליך הזה, היא הקשר שלו למוטיבציה פנימית. ברגע שהתלמידים/ות מציבים/ות לעצמם/ן מטרה, הם/ן רוצים/ות להשיג אותה. וכשהם/ן משיגים/ות אותה יש שם תחושה מטורפת של הישג עצמי. תחושה של מסוגלות. תחושה של "הצבתי לעצמי יעד ועמדתי בו". וזה לא משום מקום של מוטיבציה חיצונית: זה לא ההורים שלי אמרו לי, או המורה או המורה הפרטי/ת. זה אני. אני הצבתי לעצמי מטרה ואני עמדתי בה. ואני רואה כמה התהליך הזה מעצים את התלמידים/ות שלנו וכמה גדילה זה מאפשר להם/ן. לא משווים אותם/ן לאף אחד אחר, לא אומרים להם/ן מה לעשות. הם/ן מתוך עצמם/ן מאתגרים את עצמם/ן. זו למידה אמיתית בעיניי.