למידה מכשלון – חלק ב'
הפוסט הזה הוא פוסט המשך לחלק א', שאפשר למצוא ממש כאן. אני לא אחזור על כל הסיפור מהתחלה, אז אם שכחתם/ן מוזמנים/ות להיזכר 🙂
שחר העלה את ההצעה המשודרגת שלו לדיון בישיבה הכללית כבר לפני שבועיים. הוא הציע שכל מי שירצה/תרצה יוכל/תוכל ללמד אומנות, בשני תנאים: הראשון, לפני השיעור התלמיד/ה יצטרכו להגיש תוכנית מסודרת כולל רשימת חומרים לשיעור שהוא/היא רוצה ללמד. השני, אחרי השיעור תתקיים הצבעה אנונימית והתלמידים/ות יוכלו להכריע האם הם רוצים שאותו/ה תלמיד/ה ילמד/תלמד שוב בהמשך. ההצעה התקבלה ברוב קולות (לא כולם/ן הצביעו בעד אבל היה רוב גדול להצעה). עבור שחר כבר כאן התקיימה למידה משמעותית: הוא באמת הבין, "דרך הידיים", שיש משמעות גדולה לאיך אתה מציג את הרעיון ולא רק לרעיון עצמו. בנוסף, הוא הבין שאם רעיון שלך לא מתקבל, זה לא אומר ששונאים אותך, יכול להיות שהרעיון פשוט לא היה מוצלח מספיק.
בשבועיים שעברו מאז שחר הגיש את ההצעה שלו לשיעור, ווידאנו שיש לנו את כל החומרים, והשבוע התקיים שיעור האומנות הראשון שלו שהיה הצלחה מסחררת 🙂 בסוף השיעור הקדשנו 10 דקות לפידבק שהתלמידים/ות נתנו לו לשיפור ואחר כך ערכנו הצבעה אנונימית שבה כולם/ן הצביעו שהם ישמחו שהוא ילמד עוד שיעורי אומנות בעתיד.
ויש כאן עוד אנקדוטה קטנה שאני רוצה לציין: באופן קבוע אחת התלמידות היתה נגד הרעיון שתלמיד/ה ילמד/תלמד אומנות. היא באמת מאוד חששה ממצב שבו אחד/אחת התלמידים/ות יהפכו להיות "המורים" ויהיו באיזה סוג של עליונות על שאר התלמידים/ות. החשש הזה הוא מאוד ברור וטבעי אבל ההצעה עברה ברוב קולות למרות שהיא היתה נגדה. אחרי השיעור הראשון של שחר, היא היתה הראשונה לבקש להעביר את השיעור הבא. וזה כל כך שימח אותי, כי זו המהות של אקטון. תלמידים/ות שלוקחים/ות אחריות על הלמידה שלהם/ן ומובילים/ות אותה בעצמם/ן. מרגש כל כך לראות את הטרנספורמציה הזו קורמת עור וגידים.
6 תגובות
רותי
היי מיכל
כל העניין נשמע לי מקסים למעט ההצבעה האנונימית של התלמידים לאחר השיעור.
נראה לי שהכרעה כזו של הילדים עלולה להביא לפגיעה בתלמיד/ה.
נגיד שילד העביר שיעור והיה לא כל כך מוצלח בעיני החברים, אם הם יצביעו נגד ניסיון נוסף הוא לא יוכל להשתפר.
זה בדיוק ההיפך מהתמודדות בונה עם כישלון.
נשמע כמו תוכנית ריאליטי חותכת…
admin
זו נקודה מעניינת. להרגשתי חייבת להיות הצבעה בסוף, כדי שיוכל להיות שיפור. אם למשל התלמיד עשה עבודה גרועה, הגיע לא מוכן, שכח את ההוראות, שכח את החומרים וכו'. איך הוא ילמד לפעם הבאה אם לא תהיה הצבעה? את צודקת שההצבעה לא צריכה להיות נצח, וזו נקודה טובה שאני מאמינה שתעלה בהמשך הדרך. אבל בסוף התלמידים/ות הם/ן אלו שמובילים את הסטודיו, אם הם/ן לא חושבים/ות שהתלמיד/ה עשה עבודה מספיק טובה זה נראה לי לגמרי לגיטימי להחליט שהם/ן לא רוצים/ות שהוא/היא יעביר/תעביר עוד שיעורים. אני מסכימה איתך שצריכה להיות דרך ברורה שמאפשרת לתלמיד/ה לנסות שוב, ואני מאמינה שבפעם הראשונה שדבר כזה יקרה הם/ן יטפלו בבעיה הזו 🙂 ואיזה כיף שאת כאן ומגיבה! תודה.
רותי
תעדכני במידה שיצביעו שמישהו לא ימשיך ואיך היתה התגובה והאם בוצעו תיקונים בהסכם…
לי אישית יכולים לרוץ בראש תסריטים קשים. למשל, יכול להיות תלמיד שהתארגן טוב אך הילדים לא מספיק התעניינו או שמשהו לא צלח. בנוסף, איני יודעת מה המצב החברתי אך נשאלת השאלה עד כמה הילדים יתייחסו ביחס שווה לכל הילדים. אולי ילדים מסוימים יזכו ליחס סלחני ואחרים לפחות?
admin
לא תאמיני!!! אתמול היה דיון בנושא והם החליטו לשנות את ההצבעה לשתי אפשרויות: כן, או "כן עם שינויים" ולפרט מה השינוי שלדעתם צריך לעשות. חשבתי עלייך ועל כמה אני שמחה לעדכן אותך!
אני כל הזמן מרגישה שוב ושוב, שלסמוך על התלמידים/ות זה הדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות עבורי ועבורם/ן. הם/ן יודעים/ות יותר טוב. הם/ן מלאי/מלאות חמלה, הם/ן רואים/ות את האחר/ת, הם/ן יצירתיים/ות ורגישים/ות הרבה יותר ממה שהמבוגרים/ות האחראים/יות עליהם/ן מדמייינים/ות.
יעל
היי מיכל, האזנתי לך בפודקאסטים וקראתי קצת.
אני רוצה לשלוח לך מייל אישי, אבל לא מצאתי באתר כותבת.
לאן אוכל לשלוח?
תודה רבה,
יעל
admin
michal2904@gmail.com