ניהול קונפליקטים

היום דיברתי עם חברה טובה ונפל לי אסימון גדול: אחד הדברים הכי חשובים שאנחנו מאפשרים לתלמידים/ות באקטון זה ללמוד ולתרגל באופן יומיומי מיומנויות רגשיות וחברתיות. ובעיניי אולי יותר מהכל זה הדבר הכי חשוב שאנחנו תורמים/ות לעולם הזה.

באופן קונקרטי אני רוצה לדבר בפוסט הזה על ניהול קונפליקטים. בכל פעם שיש בין שני תלמידים/ות קונפליקט הוא לא מטואטא מתחת לשטיח. אני לוקחת את שניהם/שתיהן לשיחה משותפת ובה אני מתווכת בניהם/ן את השיח כדי לאפשר להם/ן קודם כל לבטא את הרגשות שלהם/ן ואחר כך גם להגיע לפתרון. זו בעצם הפעם הראשונה בחיים שלהם/ן שכאשר יש להם/ן בעיה עם מישהו/מישהי בעולם היא לא נפתרת על ידי מבוגר/ת שמגיע/ה ומשליט/ה סדר, אלא אשכרה על ידי שיח אמיתי שבו שני הצדדים אומרים מה הם הרגישו. הבסיס שלנו הוא תקשורת מקרבת, ואת השיח הזה אנחנו מנסים כל הזמן להעביר הלאה לתלמידים/ות.

בשבוע שעבר אחד התלמידים הצעירים רצה להיכנס ולעמוד בטור לפני אחת התלמידות הבוגרות. הוא דחף אותה קצת, והיא בתגובה כעסה ודחפה אותו חזק יותר. לכאורה עוד אירוע שקורה עשרות פעמים ביום בכל מוסד חינוכי. אני ראיתי מייד שהתלמיד נעלב מאוד ולקחתי את שניהם לשיחה. הוא אמר לה שהוא דחף אותה חלש והיא דחפה אותו מאוד חזק והוא גם נעלב מהדחיפה וגם כואב לו מאוד. היא אמרה לו שהיא כעסה שהוא ניסה להידחף והיא לא התכוונה לדחוף חזק אלא פשוט להחזיר לו דחיפה. הוא מיוזמתו אמר שהוא מצטער שהוא נדחף והוא חשב שזה היה התור שלו, והיא מיוזמתה אמרה שהיא מצטערת שהיא דחפה אותו חזק ועוד יותר מצטערת שכואב לו. ואז היא הציעה ששניהם ישכחו מזה ויעברו הלאה ובפעם הבאה ישימו לב יותר לא לדחוף חזק (היא) ולשאול לפני שנדחפים לתור (הוא). לי למשל עמדו דמעות בעיניים בסוף השיחה הזו, שאני לא הייתי צריכה להוציא בה מילה מהפה. כמה העצמה, כמה עוצמה יש בשיח כזה. כמה שהוא מרפא. אני לוקחת את התלמידים/ות לשיחות כאלו לפחות 3 פעמים ביום. ככל שיש יותר שיחות כאלו, הם/ן הופכים להיות מיומנים/ות יותר ועזרתי פחות נדרשת. עכשיו דמיינו לכם/ן עולם שבו כל האנשים/נשים בו יודעים/ות לבטא את הרגשות שלהם/ן, לדבר על מה שמטריד אותם/ן ברגע שקורה הקונפליקט ולא להדחיק/להתעלם/לעבור הלאה/לשחרר ולהמשיך להסתובב עם הקונפליקט הזה בבטן. גן עדן.

כל האור הזה מתאפשר כי זה חשוב לנו. כי זה משהו שאנחנו בוחרים/ות להקדיש לו זמן ועוד זמן ועוד זמן. כי בעיניי זה יותר חשוב מכל דבר אחר, במיוחד מכל דבר אקדמי אחר. כי אני באמת מאמינה שדרך המיקרוקוסמוס הקטן הזה אנחנו עוד נשנה את העולם.