אז איך אפשר לבנות מערכת חינוכית שמובלת על ידי התלמידים/ות?

המאפיין הכי בולט באקטון, וזה שבעיניי מבדיל בינה לבין כמעט כל מערכת חינוכית אחרת, הוא העובדה שהשאיפה היא להגיע למצב שבו התלמידים/ות מובילים/ות את הלמידה שלהם/ן. וכל הזמן שואלים/ות אותי, אבל איך זה עובד? איך אפשר לתת לתלמידים/ות להוביל?

בפוסט הזה אני אנסה לתאר את שתי המערכות שמשתלבות יחד באקטון, ומייצרות את האקוסיסטם שלאורך זמן יכול לאפשר למציאות כזו להתרחש.

המערכת הראשונה היא ה-Strikes (בעברית נכנה אותם כללי יסוד). בסטודיו שלנו יש כרגע חמישה כללי יסוד, שהם: אסור לפגוע בתלמיד/ה אחר פיזית או רגשית בכוונה, אסור להרוס את הסטודיו בכוונה, אסור להשתמש במחשבים לדברים שהם לא חלק מתוכנית הלימודים, אסור לגרום לדה-מוטיבציה לאחרים ואסור לשקר.

את כללי היסוד אוכפות המדריכות. כלומר אם תלמיד פוגע בכוונה פיזית או רגשית למשל הוא יקבל Strike אחד. השיחה שבה מדריכה נותנת Strike היא שיחה לא פשוטה. זה לא משהו שבא והולך, זה משהו רציני מאוד. בשיחה אני אנסה להבין עם התלמיד/ה מה קרה באירוע, למה הוא/היא הגיע/ה למצב שבו הוא/היא היה/היתה צריך/ה להשתמש בתגובה קיצונית כל כך. נדבר על האפשרויות השונות שיכולות להיות להבא אם סיטואציה דומה תקרה וכו. תלמיד/ה שקיבל/ה Strike לא משתתף במסע של אותו יום. אחרי שלושה Strikes התלמיד/ה מתבקש להישאר בבית ליום אחד, וכאשר הוא/היא חוזר/ת לסטודיו הוא/היא צריך/ה לכתוב מכתב לתלמידים/ות האחרים/ות עם הסבר של איך הוא/היא מתכוון/ת להתנהג אחרת בהמשך. אחרי תשעה Strikes התלמיד/ה מתבקש/ת לעזוב את אקטון לשנת הלימודים הנוכחית.

כללי היסוד האלו הם הגבולות שמשרטטים את המעגל שבתוכו התלמידים/ות מובילים/ות הלמידה בעצמם/ן. המשמעות כאן מאוד ברורה: מי שלא יכול/ה לעמוד בכללים האלו לא יכול/ה להיות חלק מאקטון. מה שיפה בעיניי במערכת הזו, היא שהתלמידים/ות מבינים/ות מהר מאוד מהם הגבולות. ותלמיד/ה שבוחר/ת להיות חלק מהמערכת הזו (וזו בחירה מתמשכת! שלו/ה, שוב ושוב) בוחרים/ות לפעול בתוך המעגל הזה ולכן התנהגויות מסוימות שיכולות להיות מאוד נפוצות במערכות חינוך אחרות, נכחדות כאן לחלוטין מהר מאוד.

המערכת השנייה והגאונית בעיניי היא מערכת ה-EagleBucks (מטבעות תלמידיום/ות, נכנה אותם מעכשיו EB).ה-EB הם המטבע שבו אנחנו משתמשים/ות בסטודיו. כל EB אחד מקביל לדולר אמיתי. התלמידים/ות יכולים/ות להרוויח EB דרך למידה בפלטפורמות אונליין בזמן לימודי הליבה. למשל דקה אחת בקהאן אקדמי שווה נקודה אחת, 100 נקודות שוות EB אחד. התלמידים/ות יכולים/ות לבזבז את ה-EB על מה שבא להם, לצורך העניין זה ממש כמו כסף אמיתי.

איך כל זה קשור לנושא שלנו? הנה זה בא: כמו שאתם/ן בטח זוכרים/ות התלמידים/ות גיבשו לעצמם/ן חוזה בתקופה הראשונה. החוזה מכיל את הכללים שחשוב להם/ן שיתקיימו בסטודיו כדי שכל אחד ואחת מהם יוכלו לפרוח בו בצורה המיטבית. מה קורה אם אחד התלמידים/ות מפר את החוזה? תלמיד/ה אחר יכול לקחת ממנו EB. התלמידים/ות הם/ן אלו שאחראים/יות לאכוף את החוזה הזה, לא המדריכות! אם כתוב בחוזה שאסור להוציא תלמיד מריכוז, ויש תלמידה אחרת שמפריעה לו בזמן לימודי הליבה, היא יכולה לתת לו אזהרה ואז לקחת לו EB אחד. ומוזמנים/ות לסמוך עליי כאן, התלמידים/ות מאוד לא אוהבים/ות שלוקחים/ות להם/ן EB. עכשיו תראו איזה יופי: מי שמעיר/ה לתלמיד על זה שהוא לא שם את הנעליים שלו במקום, זה כבר לא אני!!!! זה חבר שלו!!!! ויש לו כלי שמאפשר לו לגרום לתלמיד הזה לשים את הנעליים שלו במקום. ומה שיפה כאן, שזה עובד מהמם. יש לנו תלמיד שבאופן קבוע בזמן מדיטציה היה מפריע, ובשבועיים הראשונים הייתי מעירה לו על זה שוב ושוב ולא עזר כלום. הכנסנו את ה-EB. הוא הפריע, תלמידה אחרת לקחה לו EB ויותר הוא לא מפריע במדיטציה. מדהים. זה בעצם כלי שמאפשר לילדים/ות לנהל את סביבת הלמידה שלהם/ן בעצמם/ן. ותשאלו עכשיו מה קורה אם יש חוסר הסכמה? אם תלמידה אחת אומרת שתלמידה אחרת הוציאה אותה מריכוז, והתלמידה השנייה אומרת שהיא בכלל לא עשתה את זה? אז יש וועדה. של תלמידים/ות. שנבחרה ברוב קולות על ידי התלמידים/ות. והיא זו ששומעת את שני הצדדים ומכריעה.

עכשיו תדמיינו איך שתי המערכות האלו פועלות יחד כדי להתמודד עם כל בעיה חברתית שאתם/ן נתקלים/ות בה בכיתות שלכם: מלכת הכיתה, חרם, בריונות. התופעות האלו יהיו הרבה יותר נדירות באקטון, כי באקוסיסטם ששתי המערכות האלו מייצרות, תופעות כאלו פשוט לא יכולות להתקיים, בטח לא לאורך זמן. תוסיפו לזה את השיח הרגשי וניהול הקונפליקטים שתיארתי בפוסט הקודם ותבינו למה אני באמת מאמינה בכל ליבי במערכת החינוכית הזו.