למידה מתוך עשייה

השבוע הלכנו עם התלמידים/ות לנקות את היער הקטן שנמצא ממש קרוב לסטודיו שלנו.
היער הזה הוא פיסת טבע מהממת (שסיפרתי עליה לפני כמה פוסטים בהרחבה) ולמרות שהוא לכאורה מתוחזק על ידי העירייה, יש בו לא מעט לכלוך שהצטבר לאורך הזמן. את הפרויקט הזה התחלתי עם צפייה בסרטון מעורר ההשראה על האיש שיזם ניקוי של חוף בהודו שהיו בו 9 מיליון ק"ג של זבל (לינק בתגובה הראשונה). אחרי שראינו את הסרטון היה לנו דיון מעניין על מה אנחנו יכולים/ות לתרום לניקוי העולם ואיפה אנחנו יכולים/ות להתחיל לעזור כבר מחר בבוקר. התלמידים/ות נתנו המון דוגמאות מהממות, וכשהעליתי את הרעיון של ניקיון היער הם/ן הסכימו בשמחה.
לקראת סוף היום חילקנו לכולם/ן כפפות ושקיות והלכנו לאסוף זבל. היה מדהים לראות כמה זבל אספנו בחצי שעה, והיה עוד יותר מרגש לראות כמה התלמידים/ות נהנו מהתהליך והיו גאים/ות בעצמם/ן ובתרומה שלהם/ן.

ותגידו עכשיו זה רק יער קטן, ומה זה משנה, ואיזה שינוי זה כבר עושה.

ואני אגיד שבעיניי זה הכי מהות שיש. למידה דרך עשייה ודרך החוויה האישית של תחושת מסוגלות היא צריבה בזכרון שלהם/ן. את החצי שעה הזו שבילינו ביער, את התלהבות הגילוי של בקבוק פלסטיק/ בקבוק זכוכית/ חתיכה קטנה של מתכת שהם מצאו, את הגאווה שהם/ן הרגישו הם/ן לא ישכחו כל כך מהר.
זו בעיניי מהותה של למידה (בוודאי ובוודאי שזו מהותה של למידה יותר מאשר לשבת 6 שעות ביום על כסא ולהקשיב למבוגר/ת מדבר/ת בין השאר גם על חשיבות איכות הסביבה).