להיות הורה לתלמיד/ה באקטון

עיקר העשייה שלנו, מאז הקמת בית הספר, מושקעת בתלמידים/ות ובשינוי שהם עוברים/ות באקטון. אבל ההורים של התלמידים/ות שלנו נדרשים/ות לשינוי מחשבתי לא פחות גדול. כדי לתמוך בשינוי הזה עד כמה שאפשר, אנחנו מקיימות שלושה ערבי הורים בשנה. המטרה היא לדבר את השינוי הזה, לדבר על הקשיים שהוא מביא ובעיקר לגבש מין קבוצת תמיכה כזו שתאפשר לאמהות והאבות לצלוח את השינוי הזה בצורה טובה ורכה ככל האפשר. הערבים האלו מאוד משמעותיים, גם עבורי וגם עבור ההורים, ואני מרגישה שלמרות שיש לנו רק שלושה כאלו הם בהחלט מתחילים תנועה שמאפשרת לשינוי הזה להתרחש.

אתמול נערך ערב ההורים השני, והחלטתי להקדיש אותו לשינוי התפיסתי שהורה לתלמידים/ות באקטון צריכים לעבור. פתחתי את הערב עם פעילות שוברת קרח עם הקלפים של ארץ יצורי הנפש (קלפים סופר מומלצים!). אני בקרוב אקדיש פוסט מיוחד לקלפים, כי אני גם עובדת איתם בסטודיו עם התלמידים/ות. כאן אני רק אספר שביקשתי מכל הורה לבחור קלף כוח אחד שמייצג את היחסים שלו/ה עם הילד/ה שלו/ה. היה מאוד מעניין לראות מה כל הורה בחר/ה, ויותר מעניין אפילו לשמוע את ההסברים שלהם/ן.

בשלב הבא דיברתי על שני שינויי התפיסה העיקריים שעוברים התלמידים/ות באקטון:

1. הראשון ממיינדסט מקובע (אני גרוע/ה במתמטיקה) למיינדסט מתפתח (אני יכול/ה ללמוד הכל, ואני צריכ/ה להשקיע יותר מאמץ במתמטיקה.
2. השני מתודעת קורבן (זה לא פייר, זה הוא/היא אשמ/ה) לתודעת גיבור (אני לוקח/ת אחריות על החלק שלי ואני יכול/ה לתקן את הבעיה).

אחר כך העליתי את שלושה שינויי התפיסה שלתחושתי הורים לתלמידים/ות באקטון צריכים/ות לעשות, ועל כל אחד מהם דיברנו קצת:

1. שינוי התפיסה הראשון הוא שינוי מהדאגה שהילד/ה שלי לא מתקדמ/ת מהר מספיק ולא מביא/ה תוצאות טובות, לאמון בתהליך שקורה באקטון גם כאשר הוא מבולגן ולוקח זמן רב יותר. שיתפתי את ההורים כמה מורכב היה לי לשחרר את הדאגה שלי ששחר היה תקוע על כפל ארוך בקהאן, וכמה התקשיתי לסמוך על היכולת שלו למצוא בעצמו את הדרך ללמוד את זה לבד. אחת האמהות שיתפה כמה קשה היה לה להחזיק את עצמה מלשאול את הילד (בן ה-12) שלה כל יום "כמה התקדמת היום", וכמה היא מתרגשת לראות שהוא לוקח אחריות על הלימודים שלו בפעם הראשונה בחיים ומזיז את עצמו קדימה בגלל המוטיבציה הפנימית שלו ולא בגלל הלחץ שלה.
2. שינוי התפיסה השני הוא לקחת צעד אחורה ולהפסיק להיות פותר הבעיות של הילד/ה שלי, ולהפוך להיות המעודד/ת מספר 1 שלו. שאלתי את ההורים איך הם/ן יכולים למצב את עצמם כמעודדים/ות במקום כפותרי בעיות, ושיתפתי אותם שוב בקושי האישי שלי להצליח לא להתערב בדיוק כשאני רואה את הילד הפרטי שלי נכשל כשלון מפואר או חווה קושי גדול. היה מעניין לשמוע מההורים עד כמה, למרות כל המודעות שלהם/ן, הם/ן עדיין מתייצבים מייד כאשר הקושי הראשון מופיע, וגם היה משמח להבין שהאתגר הזה משותף לכולנו והוא לא פשוט בכלל ואמיתי עד מאוד.
3. שינוי התפיסה השלישי הוא משבחים של מיינדסט מקובע, לשבחים של מיינדסט מתפתח. הראיתי להורים את המאמר הזה ושאלתי אותם באיזה מהשבחים של מיינדסט מקובע הם/ן עושים/ות את השימוש הרב ביותר. אחר כך ניסינו לחשוב יחד איזה סוג שבחים של מיינדסט מתפתח יהיה הכי קל לאמץ.

בסוף הערב, עשינו עוד סיבוב עם הקלפים והפעם ביקשתי מכל הורה לבחור שדון אחד שמתאר את היחסים בינו/ה לבין הילד/ה שלו/ה. גם כאן היה מרתק לשמוע את השיתופים, ולהבין כמה בעצם כולנו ביחד באותה סירה (שלא לאמר שקועים/ות באותו בוץ…).

אני יצאתי מהערב בתחושה מאוד חזקה של הוקרת תודה. כמה לא פשוטה ההחלטה של לשים את הילד/ה שלך בבית ספר חדש לגמרי, ולתת את האמון הזה במישהי שאת/ה בכלל לא מכיר/ה. כמה משמח להיות חלק מהקבוצה של האנשים/נשים האמיצים/ות האלו.