המכתב של נעם – סוגרת מעגל

המכתב של נעם, סוגרת מעגל.

לפני כחצי שנה בערך, סיפרתי כאן על המכתב של נעם כנפו, שהיה עבורי אחד ממקורות ההשראה ליזום את ההקמה של אקטון.
היום, כמעט שלושה שבועות אחרי שפתחנו את שערי בית הספר שלנו, בחרתי להקדיש את מעגל הפתיחה למכתב של נעם (תוכלו לקרוא את המכתב בתמונה המצורפת וגם הוספתי אותו בסוף הפוסט בעברית).

כבר לפני שלושה שבועות ביקשתי מסיגל לתרגם את המכתב של נעם לאנגלית. סיגל שלחה לי את התרגום באנגלית, לצד המקור בעברית וכך בדיוק הדפסתי אותו לכל התלמידים/ות. לפני שהתחלתי לקרוא את המכתב, הסברתי לכולם/ן שאת המכתב כתב ילד שקוראים לו נעם, כשהיה בן 12. קראתי את המכתב בקול (באנגלית כמובן) ואחרי שסיימתי שאלתי את הילדים והילדות עם לאיזה חלק במכתב של נעם הם מתחברים/ות. לשמחתי הרבה היה דיון נפלא: התלמידים/ות דיברו על נושא הציונים, וכמה הפריע להם/ן שבבית הספר הקודם שלהם/ן תייגו אותם/ן על פי הציון שלהם/ן בלבד. הם גם ציינו כמה חשוב להם/ן האפשרות להתקדם בקצב האישי שלהם/ן ולא בקצב שמוכתב מלמעלה וכמה הם נהנים/ות מכך שהם/ן שותפים/ות פעילים/ות בכל מה שקורה בסטודיו ולא רק יושבים/ות בצורה פסיבית מול מורה שעומד/ת ומרצה. היה לי תענוג גדול לשמוע אותם/ן. כשסיימנו את הדיון סיפרתי להם/ן שנעם נפטר בגיל 14, אבל המכתב שהשאיר אחריו היה עבורי השראה גדולה ליזום את ההקמה של אקטון. גם אמרתי להם שזו זכות גדולה לכולנו לקחת חלק במקום כל כך חדשני ושונה, שבאמת מייצר מהפיכה גדולה בעולם החינוך.
אחרי שהמעגל הסתיים ארבע תלמידות ביקשו להכין למכתב מסגרת, והחלטנו יחד לתלות אותו על הלוח המרכזי בסטודיו (תמונה מצורפת).

מבחינתי נעם הוא חלק בלתי נפרד מהסטודיו שלנו, ולשמחתי המכתב שלו מהווה מעכשיו השראה לא רק עבורי, אלא גם עבור כל התלמידים והתלמידות שלנו.

והנה המכתב המלא של נעם, "ללמוד לעצה את החלומות שלך":

לכל מי שקורא את המכתב הזה, שלום. אני מתכוון לדבר פה על מערכת החינוך של מדינת ישראל, ועל מה ששגוי בצורה שבה היא בנויה.

קודם כל, יש את בעיית חוסר העניין – תלמידים רבים אינם מתעניינים בחומר הנלמד, ועדיין מכריחים אותם להמשיך ללמוד אותו. לדעתי, יש לבנות לכל תלמיד תוכנית אישית, שתלמד אותו את אותם הנושאים בדרך שהכי תעניין אותו. יש לאפשר לתלמידים בנוסף למקצועות הליבה ללמוד מקצועות מגוונים לפי תחומי העניין שלהם – כגון אמנות, כתיבה, או הנדסת מכונות.

ישנה בעיית נוקשות המערכת. בשיטה הנוכחית, אין מקום לחשוב. יש מקום רק לבלוע ולהקיא את החומר- לבלוע בכיתה ולהקיא במבחן. לדעתי, יש ללמד חשיבה יצירתית, שיעור שמלמד לחשוב מחוץ לקופסא, לפתור בעיות בדרכים אחרות, ולעצב את החלומות שלך. יש גם לאפשר פתרונות יצירתיים לשאלות, ולא לפסול פתרון שהוא "לא לפי מה שנלמד בכיתה", אלא לתת נקודות נוספות.

ישנה בעיית הציונים- לא הממוצע הכיתתי או הציון בתעודה, אלא העובדה שמודדים ילדים בציונים. כך, הילד הופך למספר, ולא מסתכלים על הילד אלא רק על המספר. מתעלמים מהשונות של כל אדם. כך קורה גם בתיוגים אחרים. ילדים מחוננים למשל, סובלים מהבעיה שהם מחוננים, וברגע שאתה "מחונן" אתה כבר לא בן אדם עם רגשות, רצונות וחשיבה משלו, אלא מכונה לציונים טובים שלעתים קורסת מהעומס.

בבית ספר אוטופי, התלמידים קובעים את שיטת הלימוד שלהם ובוחרים את תחומי העניין שלהם. מלמדים אותם בצורה חוויתית, גמישה, המתאימה את עצמה למצב. חשיבה יצירתית מעוּדדת, והתלמידים מפתחים את התכונה הזו, מאפשרים לעצמם לפתור בעיות בצורה ייחודית. ילדים לא נמדדים בציונים, אלא לפי היכולת האמיתית שלהם. ילדים אינם מתויגים ומחולקים לקבוצות, אלא מקבלים יחס שווה ולכולם מתיחסים כבני אדם. לצערי, זה רחוק בהרבה מהמצב היום – שבו ילדים מתויגים, נמדדים במספרים, ולומדים להיות תוכים, שעושים הכל כפי שלימדו אותם ולא חושבים באמת.

וגם אם המכתב הזה לא יגיע לדרגים הגבוהים, אני מקווה שלפחות אדם אחד יקרא אותו. ואותו אדם ידע להפיץ את הרעיונות שלי. כי כך נוצר השינוי – לא בהחלטה שרירותית, חסרת משמעות אמיתית, אלא בהפצת הבשורה מפה לאוזן, מאדם לאדם, עד שכולם ילמדו את האמת.