פוסט אורח – אורי כבר לא באקטון

לפני בערך ארבעה חודשים אורי ואני הגענו יחד למסקנה שכדאי שהוא יעשה הפסקה מאקטון. ההפסקה הזו התארכה משבוע לשישה שבועות, ומשישה שבועות לארבעה חודשים ומפה לשם – אורי מסיים את שנת הלימודים הקרובה בעוד שבוע בבית 🙂

אני רוצה להתחיל דווקא ממני. אז הקמתי ביה"ס, בניתי מקום שאני מאמינה בכל ליבי שהוא מקום מעצים וטוב ללומדים/ות צעירים/ות להיות בו. הבן (הבכור שלי יש לציין) מצטרף למקום הזה וככל שעובר הזמן מסתבר שזה מתאים לו פחות ופחות. בבסיס ההקמה של אקטון, ובבסיס הפילוסופיה החינוכית שלי, עומדת האמונה שכל לומד ולומדת יודעים/ות היטב להוביל את הדרך שלהם/ן. גם במקרה של אורי זה מה שהוביל אותי. היה לי ברור שאורי מחזיק את המושכות כאן, גם אם זה אומר שהדרך שלו תוביל אותו למקום אחר מזה שתכננתי וחלמתי עבורו.

ועכשיו אורי. אני חושבת שהמצב הזה, שבו אורי מרגיש שאקטון הוא לא המסגרת המדויקת עבורו, היה לאורי חוויה מאוד קשה לעיכול. בהרבה מובנים חלק גדול מהעשייה בבית שלנו היא סביב אקטון והחוויה הפנימית של אורי היתה שאולי הוא בכלל לא מתאים לבית שלנו. מה שהיה עוד יותר מבלבל כאן, היה שאורי מאוד התחבר לאופן הלמידה באקטון: לזה שהוא יכול ללמוד בקצב שלו, לזה שהוא מלמד את עצמו. מה שפחות עבד לו היה היבטים רגשיים-חברתיים (שאני פחות מתכוונת להרחיב לגביהם כדי לכבד את הפרטיות שלו). לי היה מאוד חשוב בכל השיחות שלנו לחזור ולאמר לו שוב ושוב, שהוא לא הבעיה כאן. שהבעיה היא שהמסגרת הספציפית הזו לא מתאימה לו. זה לא אומר שום דבר עליו או על האישיות שלו. לשמחתי הרבה הקשר שלנו חזק מאוד, ולאורך כל התקופה הזו ולמרות רגשות מאוד קשים של שנינו, הוא נשאר מאוד חזק. אני חושבת שלאורך התקופה של אורי באקטון היו דברים מדהימים שהוא התקדם בהם, אבל לצידם הקושי שלו הלך וגדל, ובשלב מסוים שנינו הרגשנו שזה קשה מדי והצעתי לו לעשות הפסקה של כמה שבועות.

אז הנה אנחנו, במצב שבו אורי כבר לא הולך לביה"ס, הוא נשאר בבית לבד (עם יאיר שעובד מהבית) במשך שש שעות ביום. איך ממשיכים מכאן? כדי לעזור לאורי לצלוח את הימים הראשונים הכנתי לו רשימה של דברים שהוא יכול לעשות. מהר מאוד הרשימה הזו הפכה למסמך ותוך כמה שבועות הפכנו אותו יחד לתוכנית של ממש. כל שבוע אורי ואני יושבים בתחילת השבוע ובונים לו לו"ז. כמו שאפשר לראות בתמונה הראשונה הלו"ז מאוד מפורט. הוא כולל 45 דקות של מ"מ, 45 דקות של קריאה ו-45 דקות של כתיבה כל יום. חוץ מזה הפעילויות משתנות בהתאם למה שמעניין את אורי: הוא השקיע בשבוע שעבר 10 שעות בהכנת מיניאטורה מהממת של קיר טיפוס. הוא בונה השבוע משחק קלפים משגע של משחק תפקידים. הוא רוצה ללמוד ספרדית אז הכנסנו ללו"ז 20 דקות של ספרדית כל יום. הוא רוצה לבשל אז יש לו בישול פעם בשבוע. הוא רצה ללמוד בעל פה את כל המדינות בארה"ב אז זה היה בלו"ז לכמה שבועות. גם המשימות כתיבה שלו נבנות יחד איתו: הוא כתב סיפור בהמשכים של משהו כמו 10,000 מילים. הוא הוציא לאור את "עיתון לשם" על המשפחה שלנו. ועכשיו הוא מתכנן קייטנה לאחיו הקטן והחבר הכי טוב שלו לשבוע הראשון של החופש.

בכל התקופה הזו עם אורי בנינו לו סוג של "מיני אקטון" עבורו. עם תוכן ומבנה שמזכיר מאוד את אקטון שלנו. תשאלו מה עם הפן החברתי? שאלה טובה 🙂 אולי הוא חלק מנבחרת טיפוס והוא רואה אותם שלוש-ארבע פעמים בשבוע למשך 3-4 שעות. בנוסף הוא משחק עם שחר, זוהר ויהלי ועם החברים/ות שלהם/ן שבאים/ות אלינו. אידאלי? לא יודעת. מספק? גם לא יודעת. מתאים כרגע לאורי? לגמרי כן. איך אני יודעת? כי אני רואה עליו. הוא הכי רגוע ושמח שהוא היה בשנתיים האחרונות. הוא מתקשר, הוא חברותי, הוא מצחיק, הוא אומר שטוב לו. ואני רוצה לאמר גם שלאורך כל התקופה הזו לא נסוגתי לרגע מהעקרון הכי חשוב שלי בהורות וגם בחינוך: לתת לאורי להוביל. גם כשלא היה ברור לאן אנחנו הולכים, גם כשלא היה ברור לאן בדיוק הוא מוביל את עצמו, גם כשהבנתי שהדרך שאני חשבתי שנכונה עבורו לא מתאימה לו בכלל. אולי במיוחד אז.

מה הלאה? אני לא יודעת עדיין. אולי שנה הבאה אורי ירצה להצטרף לחטיבה שאנחנו פותחים/ות באקטון, אולי לא. ימים יגידו. אני ממשיכה ללכת בעקבותיו ולהשתדל כמה שיותר להינות מהדרך.