על חיי שרה ודבי

יש לי בשבילכם/ן סיפור מיוחד היום, כזה שכבר כמה זמן רציתי להעלות לבלוג ולא הגעתי לזה. אחד הזכרונות המוקדמים שלי ביותר מבית ספר יסודי היה שבהפסקות תמיד שיחקנו חיי שרה. אם אתם/ן מאלו שמכירים/ות את המשחק בעל פה, מגניב. אם אתם/ן כמוני, יודעים/ות שיש כזה אבל אין לכם/ן ממש מושג איך משחקים/ות, מוזמנים/ות רגע לעצור ולגגל שנייה כדי להיזכר/להבין על מה מדובר. בקצרצרה אני אגיד שמדובר על משחק כדור שבו המטרה היא לתפוס שבויים/ות. אם זרקתי עליך את הכדור ולא תפסת אותו, את/ה שבוי/ה שלי. אם תפסת, אני שבויה שלך. די פשוט סה"כ.

בשנה שעברה חיפשתי משחקים מגניבים ללמד את הלומדים/ות שלנו, ונזכרתי בחיי שרה. לא היה לי מושג (ולמעשה אין לי עד היום מושג) אם יש כזה משחק גם באמריקאית, אז המצאתי למשחק שם: Prisoners ומאז הפעם הראשונה שהלומדים/ות שלנו שמעו על המשחק זה אחד המשחקים הפופולאריים ביותר בסטודיו. כדי להוריד למינימום את פונטנציאל ההרס/הפציעות, הלומדים/ות משחקים/ות את המשחק עם בובת פרווה שנקראת דבי (תמונת תקריב שלה בראש הפוסט).

מה שמדהים אותי כל פעם לראות מחדש, זה עד כמה מופלאה השיטה הזו של לאפשר ללומדים/ות להוביל את הלמידה שלהם/ן. חיי שרה הבסיסי הוא משחק עם חוקים די פשוטים. מאחר שבסטודיו המשחק שוחק במשך שעות על גבי שעות, ומי שקובע/ת מה הולך במשחק הם/ן הלומדים/ות עצמם/ן, הם/ן ניסחו למעלה מחמש עשרה חוקים (!) שונים ועוד היד נטויה. זה התחיל מהחוק של "אסור לשחק עם בריתות" (אחרי כמה משחקים שבהם כמה בנים החליטו לכרות ברית ולהוציא את כולם/ן חוץ מאת עצמם/ן), המשיך דרך "אם הכדור פגע בך ואת/ה לא מוכן/ה לצאת, עושים/ות הצבעה והרוב מחליט מי צודק/ת" (אחרי שכמה לומדים/ות באופן קבוע לא היו מוכנים/ות לצאת החוצה בטענה ש"הכדור לא פגע בהם/ן" למרות שבאופן ברור הוא כן פגע בהם/ן), וגם "אם הכדור קרוב אליך את/ה חייב/ת לרוץ אליו" (אחרי שהמון לומדים/ות פיתחו אסטרטגיה של בריחה רחוק ככל האפשר מהכדור כל הזמן), ויש עוד המון. כל קביעת חוק כזה עברה דרך אסיפה כללית שבה אחד הלומדים/ות הציע/ה חוק והשאר הביעו את דעתם/ן עליו. הדיונים היו סוערים, אמוציונאליים וכללו כל כך הרבה למידה של מו"מ, אסטרטגית משחק, חשיבה מחוץ לקופסא וגם נכונות להתפשר והבנה שלא תמיד רוב הלומדים/ות יסכימו עם החוק שרצית להעביר. אגב אחת התוצאות המשמעותיות של הדיונים האלו היתה ההחלטה שבכל משחק יהיה/תהיה שופט/ת שאחראי/ת לשמור על כל הכללים, החלטה שלא תמיד מצליחה לעבור את מבחן המציאות.

הסיפור הזה מופלא בעיניי גם כי אני נהנית לראות איך בביה"ס האמריקאי שזכיתי להוביל משחקים/ות חיי שרה בהפסקה ( :)), וגם כי כל פעם מחדש אני מוקסמת מכמה בגרות וחוכמה יש בלומדים/ות האלו אם רק נותנים/ות להם/ן לנהל את העניינים שלהם/ן בכוחות עצמם/ן ולא מפריעים/ות להם/ן.