מסכמת שבוע שלישי באקטון

אני יכולה לסכם את השבוע השלישי שלי באקטון ולאמר שהסטודיו מתחיל להיכנס לשגרה. הילדים כבר מכירים טוב יותר את שיטת העבודה, וכל הסיפור מתחיל לתפוס צורה יותר ברורה 🙂

• לימודי ליבה – אני ממשיכה להתפעל מהסיפור הזה של למידה וירטואלית ועצמאית למקצועות הבסיס החשובים כל כך. השבוע הילדים כבר לגמרי נכנסו לקצב, ובשעות שהוקצו ללימודי הליבה הם ישבו בשקט ועבדו מול המחשבים שלהם. הקצב שבו חלקם מתקדמים הוא מעורר השתאות, ומדהים לחשוב שהילדים האלו יכלו לשבת בכיתה ולהתקדם בקצב רגיל, כאשר במשך שבוע של עבודה בסטודיו הם סיימו את כל חומר הלימודים של חצי שנה!!! כל הילדים מוגדרים כרגע כ"עפים" (פירוט בפוסט הזה), ולכן מגדירים לעצמם האם הם רוצים לעבוד על חשבון, על קריאה, על כתיבה ובאיזה היקף. בכל יום הילדים מגדירים לעצמם במערכת ייעודית לאקטון מה היעד היומי בכל נושא, ובסוף היום מדווחים על ההתקדמות שלהם והמערכת מחשבת את הנקודות שהם קיבלו. הנקודות האלו הן שמבטאות את ההתקדמות של הילדים, ובעזרתן אפשר להבין בקלות האם הילד תקוע, באיזה נושא הוא התקדם וכמה. אני אכתוב בהמשך פוסט מפורט יותר על מערכת האיזונים והבלמים של אקטון, אבל הנקודות הן ללא ספק חלק משמעותי מהמערכת הזו.
• ספורט/אומנות – פעמיים בשבוע במשך שעה וחצי הילדים לומדים אומנות וספורט. בשיעור אומנות כל ילד הרכיב לעצמו שולחן עבודה אישי מאיקאה, שייף אותו ולאחר מכן צבע אותו בצבעי אקריליק לפי ראות עיניו ונטייתו האומנותית. הפעילות כולה הובלה על ידי אחת האמהות של הילדים, והיתה כיף אחד גדול. יצאנו החוצה עם השולחנות ועם מוזיקה, ובמשך שעה וחצי כולנו עבדנו עם צבעים ונהנינו מכל רגע. בתמונה המצורפת למעלה צילמתי לכם את השולחן שלי, השולחנות של הילדים יצאו נפלאים, שונים לגמרי זה מזה ומאוד מייצגים את בעליהם. את שיעורי הספורט עשינו בחוץ (היה מזג אויר מושלם השבוע) והילדים למדו משחק חדש (דומה מאוד ל-capture the flag) שכלל הרבה ריצה וזריקת כדורים.
• משחק החוזה – הילדים המשיכו לנסח השבוע את החוזה שלהם, והוא כמעט הושלם לחלוטין. הדיונים השבוע עסקו בסדר הנכון של הסעיפים, בניסיון להבין האם סעיפים מסוימים יכולים להיכלל תחת סעיפים אחרים, ובעיקר בניסיון של הילדים להבחין בין עיקר לתפל ולהשאיר את החוזה משמעותי מצד אחד, אבל לא קטנוני ומפורט מדי מצד שני. אני אעלה בשבוע הבא את החוזה הסופי כדי שתוכלו להתרשם בעצמכם מהרמה הגבוהה של המחויבות והאחריות אליה הגיעו הילדים לגמרי בעצמם.
• ב-Town Meeting השבועית הציע אחד הילדים לערוך טיול לפארק העירוני. קאי הסביר לילדים שהם לא יכולים לקבל החלטה לבטל שיעורים בלוח הזמנים, אולם הם יכולים להחליף בין קוביות שונות. לאור זאת, הילדים החליטו שההצעה היא להגיע לסטודיו, לעבוד על לימודי הליבה, לאחר מכן ללכת לפארק להמשך היום, ושם לקרוא ספרים (DEAR) וכן לעשות את שיעורי הספורט והאומנות של אותו שבוע. ההצעה התקבלה ברוב קולות והיא תשולב בתקופה הבאה.
• Weekly reflection – בכל יום שישי הילדים משקיעים חצי שעה בכתיבה של רפלקציה על השבוע שחלף. הם צריכים לכתוב לפחות פעילות אחת שקרתה בשבוע האחרון והיתה להם קלה במיוחד (comfort zone), שתי פעילויות שהיו מלמדות בדיוק במידה הנכונה (challenge zone) ופעילות אחת שהיתה להם קשה מדי (panic zone). היה מקסים לראות איך הילדים הלכו ללוח השבועי כדי להיזכר במה הם עשו השבוע, והתשובות שלהם היו מעניינות מאוד. רפקלציה היא מיומנות חשיבה גבוהה ומורכבת, והאימון הזה של הילדים, לעשות אותה באופן שבועי, מאפשרת להם לפתח אותה נהדר.
• Running Team Meetings – במהלך שבוע שעבר קאי חילק את הילדים בסטודיו לשתי קבוצות, ולכל קבוצה הוגדר מנהיג קבוצה. אני אכתוב פוסט בקרוב על תפקידם של המנהיגים בסטודיו, אני רק אגיד בנתיים שהתפקיד של המנהיגים הוא לוודא שהקבוצות שלהם מתפקדות טוב במהלך לימודי הליבה, ובמידת הצורך לסייע למיש מתקשה. במהלך לימודי הליבה של יום שישי, כל מנהיג קבוצה יושב בנפרד עם כל אחד מחברי הקבוצה כדי לעבור בפירוט רב יותר על השבוע שהיה ולנתח אותו יחד: האם היעדים שהוגדרו בכל יום היו מאתגרים מספיק? מה עבד ומה לא עבד מבחינת אסטרגיות למידה? כמה נקודות הושגו בכל יום ובאילו משימות? המטרה של הפגישה הזו היא לוודא שהילדים מנתחים לעומק את הלמידה שביצעו במהלך השבוע, ומפיקים לקחים רלוונטיים ללמידה בהמשך הדרך. בתור מי שצפתה בשיחות האלו האלו מבחוץ, היה מדהים לראות איך ילדה בכיתה ה' (!!!!) נותנת לילדים האחרים פידבק בצורה כל כך מדויקת ומעצימה. השיחות האלו הן שיחות שכוללות ניתוח לאחור, הפקת לקחים, עידוד, זריקת מוטיבציה וגם בעיטה בטוסיק אם צריך, והעובדה שהן נעשות על ידי ילדה בכיתה ה', היא לא פחות ממעוררת השראה בעיניי.
• Character Call-Outs – במעגל המסכם של יום שישי, כל ילד מתבקש לציין לפחות דבר טוב אחד על ילד אחר שקרה במהלך השבוע (כבר סיפרתי על הרעיון המקסים הזה כאן). ההנחייה לילדים היא לציין אירוע מדויק ככל האפשר: לא לאמר "אני מודה למשה כי הוא היה נחמד", אלא לאמר "אני מודה למשה כי הוא עשה לי אתמול להבין איך מחברים מספרים עם שתי ספרות". בשבוע שעבר עשינו את המעגל הראשון וכל ילד מצא בקושי דבר אחד להגיד. במעגל של אתמול כל ילד אמר לפחות שלושה דברים, והיה נפלא לראות כיצד הילדים שקיבלו את התודות מועצמים מהם. עצם העובדה שהמעגל מתקיים באופן קבוע כל יום שישי, גורם לילדים לזכור לשים לב באופן קבוע לדברים הטובים שהילדים האחרים עושים, ובכך מפתח את המודעות שלהם ומנתב את תשומת הלב שלהם לאדיבות ונתינה לאחר באופן טבעי.

עד כאן להפעם. השבוע הבא הוא השבוע האחרון של התקופה הראשונה, אז מחכה לנו תערוכה מסכמת עם כל התוצרים של הילדים, ולאחר מכן יש חופש של שבוע 🙂