למידה רב גילאית – למה זה טוב?
בשבועות האחרונים התחוורו לי הרבה יותר היתרונות העצומים של למידה רב גילאית. בגלל שאני בתוך העולם המיוחד של אקטון כבר ארבע וחצי שנים, לפעמים אני כבר לא שמה לב לייחודיות שלו אל מול העולם האמיתי 🙂 אז רציתי לכתוב לכם/ן היום על העולם הקסום של למידה רב גילאית.
באקטון יש לנו היום שלושה סטודואים: ספרקס, לגילאי 5-8, דיסקברי לגילאי 8-11, וג'ורני לגילאי 12-14. אני בקושי מסוגלת לדמיין עכשיו סביבת למידה שמורכבת רק מגיל אחד, זה נראה לי כ"כ מלאכותי ולא נכון להתפתחות הטבעית בגיל הזה. אני אתחיל מהעובדה שבכל סטודיו יש מגוון רחב של לומדים/ות במנעד גילאים של לפחות שלוש שנים. זה מאפשר לכל לומד/ת לבנות לעצמו סביבה עשירה של חברים/ות שבה הוא/היא לפעמים "הגדול/ה" ואז הוא/היא מוביל/ה ומלמד/ת, ולפעמים "הקטנ/ה" ואז הוא/היא יכול/ה ללמוד מאחרים/ות. יהלי, הבן הקטן שלי בן 6.5. יש לו חברה טובה בת 9, חברה טובה בת 7, חברה טובה בת 8, חבר טוב בדיוק בגיל שלו, ועוד חבר בן 8. עם כל אחד/ת מהם/ן יש לו מערכת יחסים עשירה והוא ממש נהנה מהעובדה שיש לו חברים/ות גדולים/ות יותר.
בעיניי אבל, הקסם הכי גדול קורה דווקא בחיבור בין קבוצות הגיל השונות. הלומדים/ות של החטיבה והיסודי מגיעים/ות באופן קבוע לסטודיו של הספרקס כדי לעזור להם/ן עם קריאה או חשבון וכדי לשחק איתם/ן. הרגעים האהובים ביותר על לומדי/ות הספרקס הם/ן אלו שהם/ן מבלים/ות עם הלומדים/ות הגדולים/ות יותר. זה מדהים לראות את ההתמסרות, את ההנאה, את השמחה שלהם/ן. הם/ן רוצים/ות לשבת איתם/ן וללמוד, הם/ן נהנים/ות לשחק איתם/ן שעות. כשהם/ן עצובים/ות לפעמים רק הלומדים/ות הגדולים/ות יצליחו לעודד אותם/ן, וכשקשה להם/ן משהו בלמידה, הלומדים/ות הגדולים/ות מחזקים/ות אותם/ן, נותנים/ות להם מחמאות מעצימות, וכמעט בלי לשים לב פותרים/ות איתם/ן כל קושי.
גם הצד השני מופלא לא פחות: הלומדים/ות "הגדולים" מרוויחים/ות כ"כ הרבה מהנתינה הזו. קודם כל, הם/ן לומדים/ות שיעורים חסרי תקדים במנהיגות וראיית האחר/ת. הם/ן מבינים/ות "דרך הידיים" מה זה אומר להוביל, איזו אחריות כרוכה בזה. כמה סבלנות והליכה זהירה נדרשת. אחד הלומדים הבוגרים שלנו מהחטיבה הוביל השנה צוות שלם ביסודי. הוא הגיע כל בוקר להגדיר איתם/ן מטרות יומיות, לבדוק איך הם/ן עמדו במטרות, ולסכם איתם/ן את היום. אין לתאר את הגדילה שהוא חווה בתהליך הזה. הוא ממש הרגיש משמעותי ומועיל, וכל התפקוד שלו השתפר בהתאם.
אחת הלומדות הבוגרות שלנו עבדה בסשן האחרון בספרקס. כחלק מהרפלקציה של סוף הסשן ביקשתי מכל הלומדים/ות לכתוב מה השיעורים הכי חשובים שהם/ן למדו. אני אסכם את הפוסט הזה עם הלמידה שלה:
The three most important lessons I learned from this studio responsibility are: 1. How much I really love helping the Sparks. I love helping people in general, but especially the Sparks, since they are so cute and little and funny. They always make helping them so fun, and next session, when I can't help them has made me realize how much fun this studio responsibility was. And I am grateful for that. 2. You can be socratic and still be helpful. Some learners just need a little push, while others need more guidance. Being socratic means helping without giving away the answer. And I think I did that. 3. You need to adapt to the way that people work best. To me, this means that certain people respond to certain things in their own ways, and helping them in that way is the best thing you can do. The Sparks love to play, so when they get distracted, instead of getting them right back on track, you gently guide them back to their work, kind of without them noticing.
הלוואי על כל העולם אהבה כזו 🙂