ככה נראית תחילת הדרך
את השבוע פתחתי בהעלאת פוסטים על הקמת בית הספר בקבוצות האמריקאיות. קשה לי לתאר לכם כמה פחדתי מהצעד הזה. עכשיו כשאני מאחוריו זה נראה לי קצת מצחיק, אבל חלפו לי בראש אינסוף סרטים של תגובות רעות ואני שמחה לעדכן אתכם שאף אחד מהם לא התמשש. קיבלתי המון תגובות מפרגנות ומתעניינות מקרוב ל-40 אמריקאים וקרוב ל-50 ישראלים, ומסמך הלידים שלי התמלא בהמון קצות חוט מרגשים ומשמחים. לכל מי שענה על הפוסט שאלתי אם רוצה לקבל מייל מפורט, ולמי שענה בחיוב שלחתי מייל ובו הרבה יותר פרטים על היוזמה. לכולם הצעתי לקבוע שיחת טלפון או פגישה אישית, ומילאתי את היומן שלי לשלושת השבועות הקרובים בהמון פגישות כאלו. אני מגיעה לכל פגישה בראש פתוח לגמרי: אני באמת לא יודעת מה אני אמצא שם ולאן הפגישה תלך, ומהפגישות שכבר עשיתי למדתי שיש המון אנשים שמאמינים בחזון הזה של חינוך חדשני, ושמחים להציע את עזרתם במגוון דרכים.
מאחר שאני רוצה לפתוח את שערי בית הספר בספטמבר 2020, השלב שבו אני מתמקדת כרגע הוא גיוס תורמים לשלב הראשון. באופן קונקרטי זה אומר כמה דברים:
- בניית תקציב מפורט וגזירת סכום התרומה ממנו
- הקמת עמותה ללא כוונת רווח (תהליך פרוצדורלי בעיקרו אבל דורש זמן ותשומת לב)
- איתור תורמים במגוון רחב ככל האפשר של דרכים
אני רק אספר שבנתיים הצטרפו אליי לצוות ההקמה כמה נשים מקסימות, ואני מקווה שבשבועות הקרובים אני אוכל להכיר לכם אותן.
ברמה היומיומית אני קצת מרגישה על נדנדה: רגע אני בגג העולם ובטוחה שיש לי את כל התשובות, וברגע הבא אני לא בטוחה בכלל מה הצעד הבא ואיך הדרך הזו שנראית לי כרגע אינסופית ומפותלת תוכל להגיע בכלל לשלב היישום. בכל פעם שזה קורה אני מזכירה לעצמי לנשום, וכשאני נושמת אני נזכרת כמה חשוב להנות מהדרך, ושבעצם הדרך היא הכל ולא התוצאה שבסוף. ואז אני מתחילה שוב להתרגש 🙂
9 תגובות
שוש לשם
אני בטוחה שתצליחי. ובכלל, החשיבה היצירתית, האמונה במה שאת עושה, התהליך שאת עוברת וההעזה ראויים להערצה וזה המון!
admin
תודה רבה רבה!
סיגל כנפו
מיכל, את ללא ספק קורצת מחומר של מגשימת חלומות!!!
תמשיכי לעדכן אותנו על כל התקדמות בדרך הגשמת חלומך כדי שנוכל לקבל השראה, להצטרף ולעזור במקומות שאנחנו יכולות להיות לך לעזר בדרך…
admin
איזה כיף שאת כאן סיגל 🙂 מבטיחה להמשיך לעדכן.
סיון תלמי-גרנות
נפלאה ומעוררת השראה!
שולחת לך חיזוקים לרגעים הקשים של חוסר הוודאות והבלבלות.
כשהן מממלאות לך את המחשבה תלחצי על כפתור (דמיוני, כן?)
ותפעילי לך מחשבה מוכנה מראש שתמגר את הבלגאן (תמונת חזון של בית הספר,
קבוצה תומכת שבאה לעזור, משפט מוכן של "אני יכולה.. אני מצליחה.." –
מה שעושה לך את זה).
בהצלחה!
admin
תודה סיון 🙂 מבטיחה לעשות בזה שימוש. ואיזה כיף שאת כאן!
ענת קדם
מאמינה בך לגמרי.
והלא לדעת את הכל. ולבוא פתוחה לקבל ולחקור מזכיר לי קצת את הגישה של אקטון. גישה שמניבה תוצאות מחוץ לקופסא.
לברך גם עם היודעת וגם על הלא יודעת שמעורר פתרונות חדשניים.
הטיפ שלי זה להתמקד רק בצעד הבא כל פעם.
💓
admin
ממש טיפ טוב, וממש לא פשוט לי 🙂 תודה ענתי.
עידו
למדתי שמי מתלהב מאוד ומי שמתבאס מאוד נמצאים באותו ים על אותה סירה
ולסירה הזו השם אנחנו יותר מידי לוקחים את הכל ברצינות רבה מידי.
ואם מחר פיתאום לא יהיה בית ספר
מה יהיה?
סוף העולם? מעניין להתבונן בזה על המלחמה על החלומות
ילדים משחקים עם אחים
חלקנו נילחמים על וזה יוצר סבל מספר אחד הפארים בין הציפיות והמציאות
הכל בסדר
תמיד גם שכיבלנו כמה גולים.
הכל חולף
גם אנחנו
מה שאפשר ללמוד מנזיר בקופנגן