העמקה בשני אלמנטים חשובים במסע: תכנון התערוכה וביקור של גיבור

השבוע סיימנו את תקופת עיצוב משחקים, והחלטתי שזו הזדמנות טובה לייחד פוסט שלם לשני מאפיינים מיוחדים של הלמידה מבוססת הפרויקטים באקטון שאני מאוד אוהבת:

ביקור של גיבור:

האלמנט הראשון הוא ביקור של גיבור, או ביקור אצל גיבור. הרעיון כאן הוא בעצם למצוא מבוגר או מבוגרים, שבעולם האמיתי בחרו בנושא של הפרויקט הספציפי של אותה תקופה להיות השליחות שלהם, ולהפגיש אותם עם הילדים בסטודיו. הרעיון במפגש הזה, הוא לחבר את הפרויקט שהילדים עבדו עליו למציאות ולעולם האמיתי, וגם לתת לילדים השראה על ידי היכרות עם מגוון רחב של מבוגרים מדיסיפלינות ותחומי עניין שונים. כל מפגש כזה נפתח בסיפור האישי של הגיבור, לאחר מכן הצגה של העיסוק שלו, ובדרך כלל גם נבקש ממנו לספר לילדים על כשלון אחד גדול ומה הוא למד ממנו. לדוגמא במסע בניית המשחקים שהסתיים אתמול, הבאנו לסטודיו את ערן, חבר טוב שלי שהוא גם יזם ושותף בסטרטאפ מהמם שמפתח משחקים לילדים ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים. ערן הגיע לסטודיו וקודם כל סיפר לילדים את הסיפור האישי שלו, איך בכלל הוא הגיע לעבוד בפיתוח משחקים. אחר כך הוא הציג לילדים את המשחק שהחברה מפתחת, ותוך כדי ההצגה נגע בנקודות מרתקות שקשורות לפיתוח משחק: מהו קהל יעד? איך מגדירים אותו? איך יודעים שהמשחק שלך מוצלח? ועוד ועוד. הילדים נהנו מאוד מהמשחק וגם שאלו המון שאלות במהלך הביקור. לסיום ערן סיפר להם על כשלון שלו, ובעיקר הדגיש כמה כשלון הוא חוויה שקורית כל הזמן בעולם האמיתי (ולא תיאמנו גרסאות קודם, נשבעת!). עבור הילדים זו הזדמנות נפלאה לחבר את הלמידה שלהם בסטודיו ה"נפרד" מהעולם, לעולם האמיתי. לראות שיש אנשים שבחרו בפיתוח משחקים כמקצוע, ולשמוע מהם על הקשיים וההזדמנויות והמאפיינים של מקצוע כזה. 

הרעיון באופן כללי במסעות באקטון הוא לחשוף את הילדים לתחומי עניין מגוונים ושונים ככל האפשר, שמגיעים מהעולם האמיתי. זו חוויה שהיא מאוד מעשירה ומאפשרת למידה ממקום של סקרנות ובעיקר ממקום של כיף. הילדים מגלים בעצמם לאלו נושאים הם מתחברים פחות, ואלו נושאים מושכים אותם הרבה יותר, ובכך לאט לאט הם מגדירים לעצמם טוב יותר את תחומי העניין האישיים שלהם ועם הצמיחה שלהם באקטון הם מסוגלים לסמן בצורה מדויקת יותר את האיזור שבו הם היו רוצים להרחיב את היריעה, ולהעמיק את הידיעות שלהם. המפגש עם הגיבורים האמיתיים הוא כל כך משמעותי בהיבט הזה, כי הוא בעצם מוריד לקרקע את הלמידה התיאורטית, וגם מחבר אותה למציאות של העולם שלנו באופן כל כך בלתי אמצעי ומעורר השראה. 

תכנון התערוכה:

כל מסע באקטון מסתיים בתערוכה. התערוכה אמורה להביא לידי ביטוי את הלמידה של הילדים במהלך המסע, וגם לאפשר להם להציג להורים שלהם את החוויה שהם עברו. בפוסט ההעמקה הקודם על המסעות דיברתי עם התערוכה לא מעט, אז כאן הייתי רוצה לדבר רק על אלמנט אחד מעניין במיוחד בעיניי: באקטון הילדים מתכננים בעצמם את התערוכה, לגמרי בעצמם מא' ועד ת'. בניגוד למוסדות לימוד מבוססי פרויקטים אחרים, שבהם התערוכה היא לפעמים הזדמנות של המוסד לשווק את עצמו, באקטון הילדים עושים את כל עבודת תכנון התערוכה בעצמם. זה אומר שלפעמים, וזה לגמרי קורה, התערוכות הן כשלון מוחלט, וההורים מרגישים שהם הגיעו לשעה וחצי של בזבוז זמן וכאוס. אבל גם במקרים האלו, הכשלון הוא של הילדים ויש בו המון למידה. במקרה שלנו היו כבר שלוש תערוכות, והילדים השתפרו מאוד מתערוכה לתערוכה. לפני תכנון התערוכה הנוכחית ישבנו לדבר על מה לא עבד בתערוכה הקודמת (בעיקר תכנון הזמנים), והפעם הילדים החליטו שאחת הבנות תהיה אחראית על הזמן של כל חלק בתערוכה. העובדה שהילדים מתכננים בעצמם את התערוכה, הופכת אותה לכל כך מעניינת! אין סיכוי בעולם שקאי ואני היינו חושבים על רעיונות כאלו מגניבים כמו שלהם (להפעיל קזינו עם ההורים למשל!) והתערוכות גם מאוד שונות זו מזו, וזה נפלא בעיניי.