הגיבורים/ות האמיתיים/ות שלי

אחד הדברים שהכי התרגשתי מהם כשגיליתי את אקטון בפעם הראשונה היא התמה של "מסע הגיבור/ה" שהיא הבסיס לכל הפדגוגיה החינוכית המיוחדת של אקטון. אנחנו באמת מתייחסים לכל תלמיד ותלמידה כגיבור/ה. ברור לי לחלוטין שזה יכול להישמע קיטשי, פומפוזי או אפילו מזויף, ובכל זאת אני עומדת מאחורי התפיסה הזו בכל ליבי.

מסע הגיבור/ה הוא לא קונספט שהומצא באקטון מין הסתם (והנה וידאו נפלא שמסביר את השלבים השונים לעומק). אפשר לדמיין את הארי פוטר, פרודו משר הטבעות או סקיי ווקר ממלחמת הכוכבים ולראות את המשותף במסעות האל: הגיבור/ה מתחיל/ה מהעולם הרגיל, מקבל/ת הזמנה להרפתקאה, מוצא/ת מנטור/ית וחברים/ות לדרך, נכנס/ת לעולם ההרפתקאות ,נלחמ/ת ומנצח/ת אתגרים שונים, מתגבר/ת על הפחד הגדול ביותר שלו, מנצח/ת ומוצא/ת את האוצר ואז חוזר/ת לעולם הרגיל שלו/ה. מסע גיבור/ה, כל גיבור/ה, מורכב משינוי במציאות החיצונית ושינוי במציאות הפנימית. כשהמסע מסתיים והגיבור/ה מוצא/ת את האוצר, הוא בעצם מוכן לשלב הבא בהרפתקאה שלו וכל המעגל מתחיל מחדש, הפעם ברמה גבוהה יותר. בכל מסע גיבור/ה, האוצר האמיתי נמצא בפנים. הגיבור/ה מתגבר/ת על מפלצת פנימית (פחד קהל, פחד מכשלון, פחד מחשיפה או כל פחד אחר שאת/ה מתחבר/ת אליו) ובכך מצליח/ה להיות גרסא טובה יותר ואותנטית יותר של עצמו. זה המסע האמיתי, זה השינוי החשוב באמת.

כבר כמעט תשעה חודשים שאני מלווה את התלמידים והתלמידות שלנו במסע הגיבור/ה שלהם/ן. אני רואה כל בוקר את השמחה שלהם/ן כשהם/ן מגיעים/ות לסטודיו, את הסיפורים הנפלאים שהם/ן כותבים/ות בסדנאות הכתיבה, את המשחקים שהם/ן ממציאים/ות, את היכולת המופלאה שלהם/ן לתקשר זה עם זו ולנהל בעצמם/ן את חברת הלומדים/ות שלהם/ן. אני עדה לשינוי הפנימי שכל אחד ואחת מהם/ן עברו מאז שהם/ן נכנסו לאקטון: את היכולת לעבוד בצוות, את היכולת להוביל, את הסכמה לנסות עוד פעם ועוד פעם גם כשקשה. ובכל זאת, שמונת השבועות האחרונים בתקופת הקורונה הבהירו לי את כל אלו מעל לכל ספק: למרות שהעולם של כולנו עבר ועובר טלטלה עצומה, וכל מה שאנחנו מכירים/ות התהפך פחות או יותר, חבורת הלומדים/ות הזו לא פספסה יום אחד של למידה.

יש באקטון המון דברים מיוחדים: לימודי הליבה נלמדים תמיד באמצעות פלטפורמות אונליין, שאר המקצועות נלמדים על בסיס פרויקטים, בכל יום התלמידים/ות שלנו מציבים לעצמם/ן מטרות לאותו יום, הם/ן נותנים/ות פידבק זה לזה על בסיס קבוע, מנקים/ות בעצמם את הסטודיו ואחראים/ות לקבוע ולאכוף את כללי ההתנהגות בסטודיו. ובכל זאת, בעיניי המרכיב הסודי של מסע הגיבור הוא משמעותי יותר מכל אלו. כאשר לומד/ת רואה את עצמו/ה כגיבור/ת הסיפור האישי שלו/ה, קורה קסם: תלמידה בכיתה ד' הופכת להיות המנהיגה של הצוות הקטן שלה ומוודאת בכל יום שהם/ן באמת באמת משקיעים/ות מאמץ כדי לקדם את עצמם/ן בצורה הטובה ביותר. תלמיד בכיתה ב' מחליט שהוא לא מוותר לעצמו, ולמרות שמשימה של כתיבת סיפור בן 600 מילים נראית לו כמו הר אוורסט הוא מסתער עליה ומשלים אותה בשעות אחר הצהריים בכלל. תלמיד בכיתה ג' שעד תקופת הקורונה לא רצה לגעת בכלל במתמטיקה מקבל עם עצמו החלטה שחשוב לו לקבל את תג המתמטיקה ועובד כל יום שעות, גם אחרי ביה"ס, כדי לסיים את כל תוכנית הלימודים של כיתה ג' במתמטיקה. לומדת אחרת בכיתה ד' נתקעת על חיבור שברים מורכבים במתמטיקה ולמרות שבמשך ארבעה ימים היא לא מצליחה להתקדם, היא לא מתייאשת ומנסה שוב ושוב עד שהיא שולטת בנושא וגם מלמדת אותו שני תלמידים אחרים. וכל אלו קורים אצלנו על בסיס קבוע ויומיומי.

מסע גיבור/ה הוא אף פעם לא חלק ורגוע. תמיד יהיו בו קשיים, אתגרים ובעיקר כשלונות. כל הסיפור הוא מה עושה הגיבור/ה כשהוא/היא נכשל/ת. איך הוא/היא מגיב/ה, ואיך הוא/היא מתמודד/ת. אנחנו מקבלים/ות החלטות בכל יום על בסיס הסיפור שאנחנו מספרים/ות לעצמנו: האם אני גיבורה של הסיפור שלי? מה אני עושה כשמגיע אתגר שנראה לי גדול מדי? איך אני מתאוששת מכשלון מהדהד? עד כמה אני מתביישת בו וכמה אני לומדת ממנו? כל השאלות האלו נכונות גם עבור הלומדים/ות שלנו וככל שהתפיסה שלהם/ן את עצמ/ן כגיבורים/ות של המסע שלהם/ן מושרשת בהם/ן יותר, הסנטר שלהם/ן הופך יציב יותר והם מחוברים/ות יותר לאני הפנימי שלהם/ן.

מאז שעברנו ללמידה מרחוק, הלומדים/ות שלנו לא הפסיקו ללמוד לרגע. מ-0900 בבוקר עד 03:15 אחרי הצהריים, הם/ן מקיימים/ות דיונים בזום, מתקדמים/ות בלימודי הליבה שלהם/ן, מייצרים/ות פרויקטים נפלאים, עושים/ות ספורט ויוגה, מודטים/ות ומשחקים/ות יחד המון. לא הכל זוהר, לא הכל ורוד, לפעמים הדיונים בזום נתקעים והמון פעמים הם/ן מתוסכלים/ות או לא מצליחים/ות (בדיוק כמו בסטודיו), אבל הם לא מוותרים/ות. והם לא מוותרים/ות כי הם גיבורים/ות וזה מה שגיבורים/ות עושים/ות, אפילו בזמן מגיפה עולמית.

התמונה בתחילת הפוסט צולמה לפני הקורונה 🙂 יש בה 10 תלמידים/ות מתוך 14 (ארבעה נוספים/ות לא אוהבים/ות שהתמונות שלהם/ן מתפרסמות). אלו הגיבורים/ות של הקורונה הזו מבחינתי ואני מודה על הזכות לצעוד לצידם/ן בדרך המיוחדת שלהם/ן ולראות כל יום את השינוי שהם/ן עוברים/ות. תסתכלו עליהם/ן טוב טוב, אולי לא רואים/ות את זה במבט ראשון, אבל אני מבטיחה לכם/ן שככה גיבורים/ות אמיתיים/ות נראים/ות 🙂