דרך חדשה
בסך הכל חודש אחד עבר מאז שכתבתי כאן את הפוסט האחרון שלי. מאז שהבלוג עלה לאוויר, אף פעם לא עשיתי הפסקה כל כך ארוכה, אבל בחודש הזה קרו כל כך הרבה תהפוכות ותפניות בעלילה, שבכלל לא יכולתי לעצור רגע ולהעביר את הטירוף הזה למילים.
בכל חודש יוני ראיתי המון מקומות אפשריים לאקטון שלנו. אני חושבת שראיתי משהו כמו 20 מקומות, כל אחד יותר בעייתי מקודמו. ככל שראיתי יותר מקומות, הבנתי יותר מה בדיוק אני מחפשת: מקום שהייעוד שלו מתאים להקמת בית ספר, עם מספיק חנייה, עם פתרון כיבוי אש קיים, בגודל של לפחות 1500 פיט מרובע, עם שירותים ועם שטח בחוץ שיאפשר לילדים לשחק כמובן. ככל שראיתי יותר מקומות, הבנתי כמה מה שאני מחפשת לא טריוויאלי.
בתחילת יולי פרסמתי בקבוצת אמהות מקומית בפייס שאני מחפשת מקום לבית ספר. הסברתי שאני עובדת עם מתווכים כמובן, אבל אם למישהי יש רעיון מקורי בשבילי אני אשמח. באחת התגובות מישהי הציעה לראות מקום שעוד לא ראיתי (ונמצא דקה וחצי מהבית שלי :)). יום אחר כך כבר ביקשתי עם המתווך והבנתי שבאורח פלא הוא עונה על כל הדרישות שלנו. סוג של נס. רק פרט קטן אחד: המקום פנוי כבר עכשיו, ולא יחכה לנו ריק שנה שלמה. התקשרתי לשירה, שהיתה בישראל בכלל, ואמרתי לה שיש שתי אפשרויות: לוותר על הנכס ולקוות שנמצא משהו טוב כמוהו עוד כמה חודשים או לשלם שכירות של שנה מראש על מבנה שעומד ריק. זרקתי לה בצחוק את האפשרות שהמתווך העלה שאולי פשוט נפתח כבר השנה. שתינו צחקנו מהרעיון, והחלטנו להתלבט כמה ימים בין שתי האפשרויות הראשונות.
מכאן התחיל להתגלגל כדור שלג שאני לא בטוחה בדיוק איך הוא נולד. אבל תוך כמה ימים האפשרות שבעצם נפתח השנה הפכה להיות מרעיון מצחיק בטלפון, למציאות חיה ונושמת. הבירור הראשוני שעשיתי היה לשלוח מייל לכל ההורים שהייתי איתם בקשר בחודשים האחרונים ולשאול מי היה רוצה להצטרף לבית הספר כבר השנה. קיבלתי חזרה תשובה משלושה הורים שהביעו עניין רב. שוחחתי איתם בעל פה, והם אכן שמחו מאוד מהאפשרות שעלתה פתאום ואמרו שהם לגמרי מאחוריי. מיקה, אחת משלושת האמהות, חיברה אותי לחברה טובה שלה שאחרי פגישה אחת הפכה להיות האמא הרביעית. האמא הזו העבירה את הפרטים לקבוצה גדולה של הורים באיזור שלה, ומשם הגיעה עוד נרשמת אחת. במקביל, פרסמתי את הידיעה על פתיחת בית הספר בקבוצות ההורים המקומיות, ופנו אליי הורים רבים שביקשו עוד מידע ורצו לראות את המקום.
נכון לעכשיו רשומים לבית הספר עשרה ילדים (כולל השניים הפרטיים שלי). כל המשפחות שנרשמו הן משפחות שהתחברו ב-100% לגישה של אקטון ולפילוסופיה החינוכית וכולן מאוד רוצות לסייע ולגרום לפרויקט הזה להתגשם כבר השנה.
בשבועיים האחרונים, חוץ מלהיפגש עם הורים רלוונטיים, אני עובדת עם שירה וריקי על כל ההיבטים הלוגיסטיים והפדגוגיים שצריך לסגור כדי לפתוח כמו שצריך את השנה. יש עשרות (אם לא יותר) משימות, בכל תחום שאתם/ן יכולים/ות לדמיין: חתימה על חוזה, הלוואה מהבנק, שיפוץ המבנה, רכישת ציוד, סגירה של כל התכנים והמסעות, קנפוג כל התוכנות ועוד ועוד.
ברמת המסע האישי שלי, אני פוגשת את כל השדים שלי. את כל הפחדים, את כל "האני לא מאמינה בעצמי"/ "אין סיכוי שתצליחי"/"למה שמישהו יתן לך את הילדים שלו בכלל"/ "מי את שתקימי בית ספר" וחבריהם. אני עושה כל יום לפחות מדיטציה מרגיעה אחת ומשתדלת לא להתעלם מהקולות האלו ולנסות לתת להם את המקום שלהם. כשאני ברגעים קשים אני מוצאת את עצמי חוזרת שוב ושוב למשפט של תיאודור רוזוולט ומוצאת בו הרבה נחמה: "לא המבקר חשוב, וגם לא מי שמצביע על מעידתם של חזקים או על האופן שבו היו צריכים לפעול. השבח מגיע לאנשים הנאבקים בזירה, שפניהם מכוסים באבק, יזע ודם; ששואפים כל הזמן, שטועים שוב ושוב. מפני שאין מאמץ בלי טעויות; לאלה שמנסים, שמתלהבים, שמקדישים עצמם למען מטרה ראויה; אלה שבמקרה הטוב מצליחים ובמקרה הגרוע נכשלים – אך לפחות עושים זאת בשעה שהעזו וניסו".
עד כאן להפעם. אני מבטיחה לחזור לעדכן בקבועי זמן סבירים יותר ברגע שאלמנט חוסר הוודאות יהיה פחות נוכח במציאות שלנו 🙂
6 תגובות
מאיה
מיכל, את פשוט מדהימה! את דוגמא חיה לכך שאקטון לא משפיע רק על ילדים אלא גם על מבוגרים ואת חיה את המוטו ש"כל אחד הוא גיבור וכל אחד יכול". בטוחה שתהיו מעולים וגם אם יהיו הפתעות וקשיים, ככה לומדים.
המון בהצלחה!!
admin
תודה רבה רבה מאיה 🙂 ריגשת אותי מאוד.
שוש לשם
מיכל, שולחת את איחולי לך, לשותפייך, לתלמידים ולהורים. את כבר הצלחת ובגדול!
מרב אוטנזוסר
שמי מרב
מטפלת בשילב אמנויות. מטפלת דיאדית. הנושא קרוב לליבי. אך מצטרפים אלייך לעשייה?
admin
הי מרב! מוזמנת לכתוב לי מייל: michal2904@gmail.com
דוד
.
מעניקים לילדים ולנוער חופש, מיכל.
היות והחופש מזין את האופי, את התרבות ואת הלמידה !
בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.
ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים — אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.
אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור !
התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת — וגם לביישנות ולאלימות — היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר — ועל הסטודנטים באוניברסיטה — כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר — חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.
נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר — למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.
בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.
—————–
* ראו: דו"ח ועדת הררי, בראשותו של פרופ' חיים הררי – "מחר 98" (שימו-לב, שנת 1998 !!).
ראו גם,
קורסים למדע בבית הספר אינם מלמדים כלל מדע !
http://cafe.themarker.com/topic/2236986/
ראו נא כאן בית ספר כזה — בית הספר הדמוקרטי סדברי ואלי:
https://www.youtube.com/watch?v=awOAmTaZ4XI
.