אז מה בעצם המטרה שלנו כאן?
השנה שלי באקטון עומדת להיגמר, ואני מוצאת את עצמי חוזרת מחדש להנחות היסוד והמטרות ועושה עם עצמי סוג של תיקוף מחדש אחרי שחוויתי את צורת הלמידה הזו במשך שנה שלמה.
בפוסט הזה אני רוצה להתייחס לשני אלמנטים משמעותיים: הנחת היסוד שעומדת בבסיס הפדגוגיה האקטונית, ומה המטרה שהיינו רוצים שהילדים ישיגו במהלך תקופת הלמידה שלהם באקטון. הפוסט הזה נכתב בהשראת מתן רם, ופוסט שהוא העלה בקבוצת הפייסבוק (המעולה!) חינוך 2020 – למערכת חינוך אפקטיבית יותר.
הנחת היסוד שעומדת בבסיס כל מה שאנחנו עושים באקטון היא ש"כל ילד הוא גאון, ויש לו/ה זכות למצוא את השליחות שלו/ה ולשנות את העולם". למשפט הזה יש שני חלקים, ואני רוצה להתייחס לכל אחד מהם בנפרד 🙂
האמירה ש"כל ילד הוא גאון" היא אמירה שמעוררת בקריאה ראשונה לא מעט אנטגוניזם. ומה עם אני לא גאון? מה אם אני סתם "ילד רגיל"? אז זהו, שכן בדיוק טמונה האמירה הכל כך מרגשת של אקטון. כל ילד וכל ילדה הם גאונים. כל אחד ואחת. גאונים בדרך שלהם, במאפיינים היחודיים שלהם/ן. אם החלק הזה של המשפט קשה לכם/ן לעיכול, אפשר להחליף אותו ב"כל ילד הוא מתנה ייחודית לעולם", וזו בעצם המשמעות של המשפט. אבל אני רוצה דווקא להישאר עם הגאונ/ה. תחשבו כמה מרגשת היא המחשבה שכל מבוגר במוסד שהחינוכי שהילד/ה שלי הולכים אליו רואים בו/בה גאונ/ה. לא משנה מה הממוצע שלה, מה ה-IQ שלה או מה ממוצע הבגרויות שלה. היא גאונה. וכשמתסכלים על כל ילד כגאון, יש הרבה כבוד ביחס אליו. יש המון אמונה ביכולות שלו ובטחון מלא שהוא באמת יכול לעשות הכל ולהשיג מה שהוא רוצה בעולם הזה. ההגדרה המילונאית למילה Genious מדברת על "אדם בעל אינטילגיציה או יצירתיות גבוהים במיוחד, באופן כללי או בתחום ספציפי". וזו הגדרה שבעיניי תופסת לגמרי לכל הילדים והילדות בעולם!!! אין כאן התייחסות למדד אינטילגציה כזה או אחר, או לציון כלשהוא. וזה בעיניי כל היופי: כל ילד או ילדה (או גבר או אישה אגב) הם גאונים.
החלק השני של המשפט מדבר על "יש לו זכות למצוא את השליחות שלו/ה ולשנות את העולם". לחלק הזה של המשפט בעיניי קל יותר להתחבר ולכן אני ארחיב עליו פחות. הוא בא לאמר לנו שלכל אחד מאיתנו יש שליחות משלו, תפקיד ייחודי שבעזרתו הוא משנה את העולם. זה יכול להיות חשמלאי או שרברב או אסטרונאוט או סופר או מורה. וכשזו הנחת היסוד, אפשר לנחש שהמטרה היא ליצר סביבת למידה שתאפשר לילדים שלומדים בה למצוא את השליחות הזו ולשנות את העולם. ואני אגיד שוב, כמה זה מרגש בעיניי להסתכל על כל ילד וילדה ולהאמין באמת שהם ישנו את העולם, בדרך הייחודית שלהם/ן. כמה זה מעצים ומגדיל אותם/ן.
המטרה של הלמידה באקטון היא לאפשר לילדים לענות על השאלה "איך אני יכול להשתמש בכשרונות שלי, בדרך שמביאה לי שמחה ועוזרת לאנשים אחרים?". כדי לענות לשאלה הזו, הילד צריך להבין קודם מהם הכשרונות שלו. כלומר הוא צריך להיחשף למגווון רחב של נושאים ולהתנסות בהם, ולאט לאט להתמקד באלו שהוא מתחבר אליהם יותר ומרגיש שהוא היה רוצה לפתח אותם בתור כשרון. אחר כך, היינו רוצים למצוא דרך להשתמש בכשרונות האלו בדרך שמביאה לי שמחה ועוזרת לאנשים אחרים. יש כאן שילוב כל כך חשוב בעיניי של הנאה מהעשייה, וגם עזרה לאחרים. היינו רוצים שהילדה שגלתה שמתמטיקה היא כשרון שלה, או שיש לה ידיים טובות, או שהיא מציירת נפלא תמצא דרך לתעל את הכשרון הזה למקום שמביא לה שמחה וגם עוזר לאנשים אחרים.
רק תדמיינו עולם שבו ילדים וילדות או בכלל, נשים ואנשים מוצאים דרך להביא לידי ביטוי את הכשרון שלהם בדרך שמביאה להם שמחה ועוזרת לאנשים אחרים. כמה מרגש יהיה לחיות בעולם כזה נכון?
4 תגובות
רותי
היי מיכל
המטרה שרשמת נראית לי ראויה ויפה ובהחלט ממצה. לדעתי באקטו היו עושים חסד לעצמם אם היו מנסחים את הנחת היסוד בצורה ענווה יותר שמתאימה למטרה. הנחות היסוד מרגישות לי מאאאוד אמריקאיות וחסרות תיקוף מילולי וממשי. ההגדרה המילונית שהבאת למילה גאון בדיוק מובילה למסקנה הפוכה ממה שרשמת. גאון הוא מושג יחסי ונקבע על פי פרמטרים ברורים.
הרעיון של לקחת מילים ולשנות להם את המשמעות בשביל ליצור עולם ורוד וקסום מיוחס לא מעט לכתות. אני בעמדה שאין צורך וגם לא כדאי להמציא משמעויות אחרות למילים. בעיקר כשמדובר בהנחת יסוד כדאי לשמור על בהירות ופשטות מובנים לכל.
את צודקת שזה מאוד מרגש להתייחס לכל ילד וילדה כאילו הוא גאון וכאילו הוא יציל את העולם, אבל יש בכך לא מעט אמריקאיות וזיוף ואני באופן אישי חושבת שילדים רגישים לזיוף הזה ויחושו בו בשלב זה או אחר וזה יגרום להם להתנגשות מביכה בתוכם או עם החוץ.
אם זה באמת "בא מהלב" אז אשרייך, אבל רובנו חיים במציאות יותר שגרתית ואמצעית וזה לא בהכרח דבר רע.
באופן כללי אני חושבת שפחות משמעותי איך בדיוק אנשים מגדירים דברים אלא מה הם עושים ומשדרים.
היתה לי מנהלת אדירה שאהבה לומר שלכל אדם יש תחליף. זה לא היה ממקום מבטל אלא דווקא מנקודת מבט אופטימית. וזה לא ייאש אותי אלא דוווקא הרגיע…
בכל אופן, הנחת היסוד שלהם מנוסחת באמריקאית של דובוני אכפת לי. זו התחושה המיידית שלי.
אם אמירה מייצרת כל כך הרבה אנטגוניזם כפי שאת כבר הבנת מהסביבה, אז אולי צריך לשאול למה והאם היא מזיקה יותר מאשר מביאה תועלת.
admin
הי רותי!
איזה כיף שאת כאן ואיזו תגובה מרתקת רשמת.
אני רוצה לשאול שתי שאלות:
1. איך היית מנסחת את הנחת היסוד אחרת? באופן שכן מעביר את המסר, אבל מעורר פחות התנגדות?
2. אם היינו יוצאות מתוך נקודת הנחה שאין כאן זיוף, וזו באמת ההתייחסות לכל ילד, האם גם אז לדעתך כדאי לשנות את המילים?
אני מאוד מסכימה שחשוב מה אנשים עושים ומשדרים, ובאקטון שאני עובדת בו וגם בזה שאני מתכוונת להקים, הייתי רוצה להתייחס לכל ילד בדיוק בצורה הזו. ולא בקטע של זיוף או דובוני אכפת לי, אלא מתוך אמונה אמיתית שכל ילד הוא מתנה ייחודית לעולם וגאון בדרך המיוחדת לו.
ושוב, תודה שאת כאן. התגובות האלו חשובות לי מאוד.
רותי
היי מיכל,
כמובן שכל השיחה היא למטרה בונה ואני מאוד מעריכה ולומדת מהבלוג שלך.
אם תקראי את ההגדרה של גאון שרשמת ואת מה שכתבת אחר כך תביני שיש כאן סתירה בלתי ניתנת ליישוב.
למען האמת אני לא בטוחה שיש צורך בהנחת יסוד. לתחושתי המטרה שרשמת מספיקה לגמרי.
יש המון הנחות בדרך למטרה שרשמו. חלקן משתנות בתוכנו עם הזמן וחלקן נשארות מהדהדות יותר או פחות.
לדעתי מספיק לומר שכל ילד זכאי לקהילה שתראה אותו, תטפח אותו ותסייע לו לגלות ולפתח את כשרונותיו באופן שיביא לו שמחה ויעזור לאחרים. משהו כזה.
בעניין זה, קצת צורם לי בגישה האקטונית וגם בגישות אחרות או לפחות בדוברות שלהן בקבוצות פייסבוק עם ההבלטה של ערך ההצלחה ושינוי עולם שעל הילד להשיג. מצד אחד אולי זה נכון וראוי לעודד את הילדים להצליח ולשנות ומצד שני המובנות מאליו של ערכים/מטרות אלה מרגישה לי מאוד מערבית, השגית, תעשייתית ואוטומטית.
האם מיצוי הכשרונות הוא אכן הערך הגבוה מכל או שהוא חולק את מקומו עם עוד ערכים כמו קבלה נינוחה והנאה מדברים קטנים ולאו דווקא מחתירה למצוינות אישית מתמדת. אולי יש עוד מטרות לא פחות ראויות שיובילו גם הן ליצירת חברה "מתוקנת"
admin
תודה רבה רותי 🙂 אני מאוד מעריכה את העובדה שאת כותבת ומגיבה, והעובדה שכתבת שאת לומדת מהבלוג משמחת אותי מאוד. גם אני לומדת המון מההתכתבויות האלו ולכן מודה לך על הזמן והסבלנות.
אני חושבת שהערך הגדול של הנחת היסוד הזו, היא בעובדה שהיא נותנת המון כבוד לכל ילד. ובאופן אישי אני מאמינה שלשנות את העולם לא אומר בהכרח דברים גרנדיוזיים בכלל. וזה בסדר גמור שלא נסכים על הכל כמובן 🙂