סבלנות כלפי חוסר וודאות

המסע הנוכחי שלנו הוא חשמל. למי ששכח/ה מסע הוא למעשה פרויקט מעשי שהלומדים/ות עובדים/ת עליו שלוש פעמים בשבוע במשך שעתיים לאורך שישה שבועות. המסע שבנינו מורכב מסדרה של אתגרים שקשורים לעולם החשמל, והלומדים/ות מבצעים/ות אותם בזוגות או בשלשות. האתגר הראשון היה בנייה של גלגל מים, האתגר השני היה הפעלת גלגלת על ידי גלגל המים או הדלקת נורה בעזרתו, האתגר השלישי היה בניית בטרייה מתפוחי אדמה, הרביעי היה בניית בטרייה ממטבעות וכך הלאה. מאחר שהמסע נמצא בלו"ז שלוש פעמים בשבוע למשך שעתיים בכל פעם, יש כאן חוויה אינטנסיבית מאוד והלומדים/ות עוברים חוית למידה משמעותית מאוד "דרך הידיים".

אבל בעצם, מתחת לחשמל, המסע הזה הוא מסע לחיזוק הסבלנות כלפי תחושה של חוסר ודאות. כל אחד מהאתגרים שנתנו להם/ן הוא מורכב ודורש לא מעט יצירתיות והמון ניסוי וטעייה. כשבונים גלגל מים אפשר לבנות אותו ממגוון עצום של חומרים ובדרך כלל בדרך שום דבר לא ממש עובד. כשמנסים להדליק נורת לד מתפוחי אדמה, הנורה לא נדלקת בניסיון הראשון וגם לא בשני ולפעמים גם לא בחמש עשרה. וכשהנורה לא נדלקת יש לפחות חמישה דברים שצריך להבין מי מהם גרם לבעיה, ועוד חמישה שבכלל לא חשבתי עליהם שאולי אחד מהם הוא זה שגרם לבעיה. ואם בניסיון הראשון הלומדים/ות מלאי מוטיבציה, בניסיון החמישי הם/ן כבר די מתוסכלים/ות ובניסיון השביעי נמאס להם/ן לגמרי.

אחד הדיונים הכי חשובים שעשיתי במסע הזה היה "איך אני מגיב/ה במצב של חוסר ודאות?". ביקשתי מהם/ן לדמיין שהם/ן מנסים לסיים את אתגר תפוחי האדמה ושום דבר לא עובד. הם/ן כבר ניסו כל מה שאפשר לתקן, הם/ן עובדים/ות על זה כבר יותר משעתיים, ואין להם/ן שום מושג איך להתקדם מכאן. ביקשתי מהם/ן לבחור אחת משלוש אפשרויות: הראשונה – אני נינוח/ה ופשוט ממשיכ/ה הלאה עד שאני מצליח/ה, השנייה – אני מתחיל להפריע ולהציק לאחרים/ות כדי לא להרגיש את התחושה הזו, השלישית – אני מתוסכל/ת ועצבני/ת ומתחיל/ה להאשים את השותף/ה שלי או את המשימה בזה שאני לא מצליח/ה. בכנות רבה מאוד הלומדים/ות האמיצים/ות שלי בחנו את התחושות שלהם/ן ורבים/ות מהם/ן בחרו את האפשרות השנייה או השלישית. אחר כך העלינו ביחד כל מיני אפשרויות למה אפשר לעשות כשהמצב הזה קורה, איך אני יכול/ה להתקדם בכל זאת. לשמחתי הרבה, במהלך המסע, חזרנו לדיון הזה שוב ושוב. כשהתחושות האלו חזרו באתגרים אחרים הם/ן כבר ידעו לזהות שהם/ן מגיבים/ות ככה בגלל הקושי שלהם/ן להתמודד עם חוסר הודאות ובמקום להיגרר לתגובה האוטומטית הם/ן שינו משהו: הם/ן הלכו לבקש עזרה, הם/ן בחרו אפשרות אחרת לפתרון או שהם/ן לקחו הפסקה של כמה דקות כדי להירגע.

בעיניי היכולת הזו להתמודד עם תחושה חזקה של חוסר ודאות היא קריטית להצלחה בכל דבר בחיים. כי לפעמים, הרבה פעמים, בטח בבעיות הקשות שלנו, אין לנו שום וודאות. לתמוס אדיסון לא היתה שום וודאות שאי פעם הנורה תידלק. לי, כאמא, אין שום וודאות לגבי ההורות שלי. ליזם שפותח עכשיו את העסק הראשון שלו אין שום ודאות שהוא יצליח. ויש עוד מיליוני דוגמאות כאלה כמובן. תחשבו על כולנו, כל העולם, בתקופה המטורפת הזו. כמה חוסר וודאות יש סביבנו. כמה קשה זה להגיד, אני בסדר עם חוסר הודאות. אני מבינה שזה המצב, מקבלת את זה, וממשיכה ללכת. ותחשבו כמה נפלא זה לדעת לזהות את התגובה האוטומטית שלי ולפעמים אפילו לבחור אחרת.

אמרתי כבר שככה משנים/ות את העולם?