לימודי אזרחות באקטון

עד היום הזכרתי את לימודי האזרחות באקטון בכמה פוסטים נפרדים, אבל היום אני רוצה להקדיש להם פוסט משלהם. הסיבה העיקרית שלא עשיתי את זה עד עכשיו, היא שלקח לי זמן להבין איך נכון לעבוד עם השיטה האקטונית ללימוד אזרחות.

למי ששכח אני אזכיר שבאקטון יש שלושה סוגים עיקריים של מקצועות:

1. לימודי ליבה – כל ילד לומד בקצב שלו באמצעות פלטפורמות אונליין בעיקר
2. לימודים מבוססי פרויקטים – כל הילדים לומדים יחד, בכל שישה שבועות הם עושים פרויקט על נושא אחר
3. מקצועות אינטגרטיביים – אומנות, ספורט וגם אזרחות

אז איך זה עובד?

שיעורי אזרחות נמצאים אצלנו במערכת פעמיים בשבוע, בכל פעם למשך 45 דקות. בכל שיעור אנחנו קוראים יחד פרק מהספר המעולה The story of the world, ואז מנהלים עליו דיון סוקרטי. השנה אנחנו נמצאים בספר השני בסדרה, הסוקר את ההיסטוריה של העולם מנפילתה של רומא ועד עליית הרנסנס. הספר מסודר באופן כרונולוגי, ואנחנו קוראים את הפרקים לפי הסדר. הילדים מאוד אוהבים להקריא, ולכן אנחנו מחלקים כל פרק לחלקים קטנים, וכל ילד קורא בקול כמה פסקאות. זה כבר נפלא בעיניי כי מיומנות של הקראה בקול היא לא טריוויאלית, בטח לא מול כל הילדים האחרים, וכל שבוע אפשר לראות כמה יפה הם מתקדמים בכך.

החלק השני של השיעור הוא דיון סוקרטי או פעילות כלשהיא שקשורה לסיפור שקראנו. בחומרי הלימוד של אקטון יש מערך מסודר על כל פרק עם רעיונות לשאלות סוקרטיות או פעילויות מעניינות. מאחר שמדובר בעשרות פרקים, מטבע הדברים חלק מהרעיונות מוצלחים יותר וחלק פחות. בתחילת השנה הייתי נצמדת באופן מוחלט להוראות המקוריות, ושיעורי אזרחות היו השיעורים הכי פחות מועדפים עליי במערכת. כאן אני יכולה להודות שפחדתי שהאנגלית שלי פשוט לא מספיק טובה כדי לנהל דיונים ברומו של עולם על פלישת הויקינגים, והרגשתי שהדיונים הסוקרטים שאני מנהלת לא מספיק מוצלחים ועמוקים. לאט לאט התחלתי לשחרר קצת ולסמוך על עצמי בבחירת השאלות או אפילו ברעיונות חדשים. עם זמן הרגשתי נוח יותר ויותר והשבוע העברתי את שיעור האזרחות הראשון שהייתי ממש מרוצה ממנו 🙂

הנושא השבוע היה סיפורו של רבי יוחנן בן זכאי. וכבר שמחתי כי את הסיפור הזה אני מכירה היטב! קראנו יחד את הפרק כיצד בן זכאי ציווה על תלמידיו להוציא אותו מירושלים בארון מתים, תוך סיכון חייו, כדי להגיע לקהילות היהודים שהיו פזורות מחוץ לעיר וללמד אותן כיצד להמשיך לשמור על יהדותם למרות שבית המקדש נחרב. לאחר מכן אמרתי לילדים שאני יוחנן בן זכאי וחילקתי אותם לשתי קבוצות: קבוצה אחת היתה היהודים שגרים מחוץ לרושלים ובאים לבקש מבן זכאי שייצא מהעיר וינהיג אותם כדי שהיהדות לא תישכח מהעולם, והקבוצה השנייה היתה ילדיו של בן זכאי שמבקשים שלא יעזוב אותם. כל קבוצה קיבלה 7 דקות כדי להכין טיעונים שישכנעו אותי לעשות כרצונם. בעצם הדילמה שדנו בה היתה למי יש למנהיג מחויבות גדולה יותר, למשפחתו המקורית או לאנשים שאותם הוא מוביל. הילדים לגמרי נכנסו לדיון, הביאו טיעונים מצוינים לכל צד, והיה דיון מרתק. שימו לב שכרגיל בחרתי דילמה שאין בה תשובה נכונה אחת, והדיון העמיק והתפתח ככל שהילדים הזדהו יותר עם אחד הצדדים.

אין ספק שמקצוע אזרחות, שמכיל בתוכו לא מעט היסטוריה, יכול להיות משעמם וגם מורכב להוראה. באקטון המטרה היא בכלל לא ללמוד את הידע. המטרה היא לפתח דיון, לחדד את המחשבה, להציב את הילדים בפני סיטואציות מורכבות שמאפשרות להם להזדהות עם אחד הצדדים ואז עם הצד שמנגד, ותוך כדי כך להעמיק את מיומנויות החשיבה הגבוהה ואת יכולת ניסוח הטענות שלהם. אגב, אני לא בטוחה שאחרי השיעור האחרון הילדים יזכרו מי היה יוחנן בן זכאי, אבל העובדה שהם הזדהו באופן אישי כל כך עם הילדים שלו או התלמידים שלו, ללא ספק הטמיעה בהם לא מעט פרטים מהסיפור באופן חוויתי, וזו הלמידה שמשאירה את חותמה לאורך זמן.