ה-Strike הראשון שלי

השבוע נתתי לאחד הילדים בסטודיו את ה-Strike הראשון שלי.

לטובת מי שלא זוכר (ואני מניחה שרובכם לא זוכרים, זה בסדר גמור, גם אני עוד מתקשה), אני אזכיר מהם סטרייקים. סטרייק הוא שמקבל ילד שעובר על אחד מארבעת חוקי היסוד של הסטודיו: אסור לפגוע במתכוון בילד אחר, אסור לפגוע במתכוון בסטודיו, אסור להשתמש במחשב לשימוש שאינם "smart-tech", אסור לעורר בילדים דה-מורליזציה. סטרייק יכול לתת רק מדריך, ולאחר שלושה סטרייקים הילד מתבקש לעזוב את הסטודיו ולחזור למחרת היום מלווה בהוריו, ולאחר מכתב מכתב לילדים בסטודיו ובו הוא מסביר כיצד הוא מתכוון לשנות את התנהגותו בעתיד. אחרי תשעה סטרייקים הילד יעזוב לגמרי את אקטון ויוכל לחזור רק בשנה שלאחר מכן. סטרייק הוא אירוע שאמור להיות חריג יחסית, חריף, והוא מטופל בחומרה וברצינות רבה על ידי המדריכים.

בחמשת השבועות מאז שהחלה השנה רק קאי נתן סטרייקים (ולא ניתנו הרבה). אני בעיקר צפיתי ולמדתי. עד יום שישי האחרון 🙂 הילדים הגיעו בזמן לתחילת המעגל, ואני עמדתי להקרין סרטון של TED בנושא אדריכלות. עוד  לפני שהספקתי להגיד מילה אחת, אחד הילדים הסתכל על המסך ואמר בקול "אוי לא, TED, אני שונא TED, זה כזה משעמם. איזה באסה שעכשיו אנחנו הולכים לראות סרטון של TED, בטח יהיה גרוע". כולם צחקו, ואז מישהו אמרה לו "אתה יודע שזה Strike נכון?" הוא חייך, ואז ישר אמר בציניות: "אוי לא, התבלבלתי, אני כל כך אוהב TED, TRD זה הכי מעניין בעולם" וכולם התחילו להגיד אחריו "כן, TED זה מעניין" (בציניות כמובן). אני לא אמרתי כלום. חיכיתי שהם יסיימו והתחלתי את המעגל כרגיל.

אחרי שסיימנו, והזוגות יצאו למשימה שלהם, ביקשתי מאותו ילד לצאת איתי לחדר השני. הושבתי אותו ואמרתי לו "נכון שבתחילת המעגל אמרת ש-TED זה משעמם ומבאס?" הוא אמר שנכון. "אז זו חצייה של הכללים היסודיים של הסטודיו, ואתה מקבל Strike ראשון". ראיתי שהוא מאוד התבאס מזה, ונתתי לו כמה שניות של עיכול. אחר כך ניהלנו שיחה של רבע שעה, שהיתה מרתקת בעיניי. בהתחלה ניסינו להבין יחד למה בכלל החוק הזה חשוב, למה החלטנו שאחד מארבעת חוקי היסוד הם שאסור לעשות דה-מורליזציה בסטודיו. הבנו כמה השפעה שלילית יכולה להיות לאמירה כזו על הלמידה של הילדים ועל הרצון שלהם בכלל להיות חלק מהמעגל. אחר כך דיברנו יותר לעומק על מה שהוא אמר: ניסיתי להבין למה הוא חושב שכל סרטי ה-TED משעממים. דיברנו על סרטי TED שהוא ראה בעבר, וסיפרתי לו קצת על TED בכלל, על ההיקף שלו והמאפיניים שלו. הסכמנו יחד שכנראה לא כל סרטי ה-TED משעממים, וגם נתתי לו משימה אישית למצוא סרטון TED מעניין ולהביא אותו לסטודיו. בסוף דיברנו על כמה כוח יש למחשבה שהסרטון משעמם עוד לפני שהוא התחיל, ועל כמה שמחשבה כזו בעצם גורמת לו בכלל לא להיות בהאזנה למה שקורה בסרטון כי הוא מלכתחילה בטוח שהוא משעמם. היתה שיחה טובה, אמיתית של שנינו, בלי כעס ועם הרבה למידה. כשסיימנו אותה ביקשתי ממנו להישאר בחדר עוד כמה דקות לחשוב על מה שהיה ולאחר מכן הוא חזר לעבוד עם שאר הילדים.

היו לי אישית כמה מסקנות מהסיפור הזה:

1. יש ל-strike המון כוח ומשמעות. מאחר שמדובר רק על ארבעה חוקים, שהם באמת חוקי יסוד, מאוד חשוב לאכוף אותם ולא להחליק אותם. העובדה שאנחנו כמדריכים מתייחסים אליהם כל כך ברצינות משדרת גם לילדים את החשיבות שלהם.
2. גם כשילד בוחר לעבור על אחד החוקים האלו, יש לו המון למידה לעשות: בתהליך הזה הוא עשה רפלקציה עם עצמו ואיתי, ויחד בחנו למה הוא בחר להגיד את המשפט הזה, מה הוא הרוויח, מה הוא הפסיד וכו'. הלמידה הזו משמעותית לא פחות מכל למידה אחרת שקורית בסטודיו.
3. אני הייתי מאוד בלחץ מהשיחה, בכל זאת, strike ראשון ורציתי להיות מצד ברורה ומצד שני לא אגרסיבית מדי. גיליתי שהחוויה הזו היתה לגמרי נעימה בסופו של דבר, וגם אני למדתי ממנה הרבה. גיליתי שוב שאני צריכה לסמוך על עצמי, ולדעת שאני באה מכוונה נכונה של הנחייה והכוונה ולכן גם התוצאה מכווינה ולא משפילה או הורסת.
4. גיליתי שוב, כמה חשוב לסמוך על הילדים. את רוב הלמידה בשיחה הילדון עשה בעצמו. אני שאלתי שאלות, אבל בסופו של דבר, הוא הגיע למסקנות לבד. שוב נוכחתי כמה עוצמה יש לילדים האלו כאשר אני סומכת עליהם: סומכת עליהם שהם יכולים להתגבר ולא להישבר, וסומכת עליהם שם ילמדו את השיעור הכי מדויק עבורם.
5. ומילה אחרונה וקונקרטית על החוק הזה: רק ביום שישי האחרון הבנתי כמה הוא משמעותי ולמה הוא נבחר להיות אחד מארבעת חוקי היסוד. העובדה שהילדים יודעים שהם לא יכולים לזרוע שליליות ודה-מורליזציה בסטודיו, היא כל כך משמעותית לבנייה של אווירה בונה וחיובית. אם משהו לא מוצא חן בעיניי הילדים, הם יכולים לשבת בצד ולא להשתתף. כמובן שהם יכולים להביע את דעתם, קיצונית ככל שתהיה, בצורה מכובדת וראויה. אבל סתם לשבת ולקטר, ולהעכיר את האוירה, זה מחוץ לכללי המגרש. וזה נפלא בעיניי.