התמחות באקטון
אתם/ן בטח שואלים/ות את עצמכם/ן למה העליתי תמונה של עגבניה בלי החלק העליון שלה כפתיחה לפוסט 🙂 אז דווקא יש לזה סיבה! שחר, הבן השני שלי, בן כמעט 12, התחיל השנה את החטיבה באקטון. כחלק מתוכנית הלימודים, הוא נדרש לעשות כל שנה התמחות של 40 שעות במקום עבודה לבחירתו. שחר בחר לעשות את ההתמחות הראשונה שלו במסעדה ישראלית פופלארית באיזור שלנו, וטיפול בעגבניות היה חלק מהגדרות התפקיד שלו.
אני רוצה לספר קצת על התהליך המרתק הזה, של התמחות באקטון:
- השלב הראשון הוא פרויקט כתיבה עצמאי שהלומד/ת עושה כדי להבין טוב יותר באיזה התמחות הוא/היא רוצה לבחור. כחלק מהשלב הזה שחר בחן לעומק את התחביבים שלו, את החוזקות והחולשות שלו. הוא ראיין חמישה אנשים/נשים קרובים/ות אליו שנתנו לו כל מיני זוויות ראייה שונות על עצמו. הוא הכין רשת של אנשים/נשים שיכולים/ות להיות רלוונטים/ות להשגת התמחות: אנשים/נשים שמכירים/ות אותו היטב, אנשים/נשים שיש להם/ן קשרים בכל מיני מקומות, אנשים/נשים שלא מכירים/ות אותו היטב אבל ישמחו לעזור. בסופו של דבר הוא התבקש להכין רשימה מסודרת של מקומות עבודה שהיו מעניינים אותו לעבוד בהם.
- השלב השני הוא לפנות אל מקומות העבודה האלו. באקטון, כמו שאפשר לדמיין, שחר עשה את כל הפנייה בעצמו. הוא עבד שעות על ניסוח מייל ראשוני כדי להציג את עצמו ואת הבקשה שלו, וכמובן עשה את כל המחקר הנדרש כדי להבין למי לשלוח את המייל. מקום העבודה הראשון שאליו הוא פנה החזיר לו תשובה שלילית, והוא לא התייאש והמשיך אל השני – שנתן לו תשובה חיובית 🙂 בשלב הזה הוא הכין לעומק את השיחה הטלפונית שהוא יערוך וכמובן התכונן לראיון פנים אל פנים.
- השלב השלישי הוא ההתמחות עצמה. במשך 40 שעות שחר עבד במסעדה הזו בשלל תפקידים: במטבח בקילוף עגבניות, קיצוץ פטרוזיליה, עריכת שולחנות, פינוי משולחנות וכמובן מלצרות. הוא עשה את זה בחופשים ובסופי שבוע ולקח אחריות מלאה על תיאום השעות, הגעה בזמן, הסעות וכו'. הוא כמובן לא קיבל שכר ולא היה עובד רשמי של המסעדה. הוא הגיע כל פעם לשלוש ארבע שעות בהתנדבות והדגש היה על חניכה ולמידה מתוך עשייה.
כמי שצופה בתהליך הזה מהצד, אני שוב נדהמת מכמה למידה יש כאן. אחד החלומות של שחר זה לפתוח מסעדה (לצד להיות מהנדס מחשבים, צייר, וסופר). הוא צפה מקרוב על מסעדה מתנהלת, מה התפקידים השונים שיש בה, והבין קצת יותר טוב מה זה אומר לעבוד בעסק כזה. בנוסף הוא אשכרה עבד במשהו. תחושת המסוגלות שהוא קיבל מהחוויה הזו היא עצומה. כל פידבק חיובי מלקוחות או מהעובדים/ות האחרים/ות שימח אותו כל כך, וגרם לו לנסות לעבוד אפילו יותר קשה. ובנוסף לכל אלו יש כמובן את התהליך השלם, של לבחון מה החוזקות והחולשות שלך, לייצר רשת קשרים, לראיין אחרים/ות עליך ועוד – משימות שהן הבסיס של עולם היזמות ומדהים לראות ילד בן 12 עושה אותן.
אני כל כך נהנית לראות את הילד הזה גדל, וכל כך שמחה על הכלים שהוא מקבל באקטון. באמת כלים לחיים.