אקטון בימי קורונה – סיכום תקופה ראשונה

הפוסט הזה יושב לי בראש כבר כמה ימים, אבל היום הוא התגבש לכדי אמירה יותר ברורה. קראתי את הפוסט המצוין של רם כהן בקבוצה "חינוך 2020 – למערכת חינוך טובה יותר" (קבוצה ציבורית, יכולים/ות להיכנס לקרוא). בפוסט רם סיכם את ימי הלמידה של הקורונה בראייתו כמנהל ותיק במערכת החינוך מזה שנים רבות. אל מול הפוסט שלו, אני מרגישה שמה שקרה לנו באקטון בשלושת השבועות האחרונים הוא קסום ומרגש במיוחד.

אני אתחיל רגע מהשורה התחתונה: במשך שלושת השבועות האחרונים, 14 תלמידים ותלמידות נכנסו לכיתה הוירטואלית שלנו ב-09:00 בבוקר ויצאו ב-03:15 אחרי יום גדוש ועמוס בלמידה. השגרה שלהם/ן נשמרה והתחושה הפנימית שלהם/ן היתה של יציבות. ההורים שלהם/ן כמעט לא היו מעורבים/ות בכלל בלמידה מה שאפשר גם להורים לשמור על שגרת עבודה יחסית יציבה בשעות האלו. הצלחנו לייצר לוח זמנים שכלל למידה עצמאית של לימודי ליבה, עבודה משותפת על פרויקטים, ספורט, יצירה ומדיטציה באופן יומיומי. ואפילו הצלנו להרים תערוכה ביום האחרון של התקופה שבה התלמידים/ות הציגו וירטואלית את התוצרים שלהם/ן מהשבועות האחרונים. כמה מסקנות ולקחים שיש לי שבעיניי הם מאוד משמעותיים:

1. קשר בינאישי בין התלמידים/ות לבין עצמם/ן – זה בעיניי המפתח הכי חשוב להצלחה של למידה מרחוק. השאלה איך מצליחים לשמור על קשר באופן מרוחק היא שאלת מפתח, ולדעתי היא קריטית בחיבור של התלמידים/ות למסגרת הזו לאורך זמן וגם במוטיבציה הפנימית שלהם/ן. דברים שעבדו לנו: משימות זוגיות שהתוצר שלהן היא וירטואלי (למשל חידון Kahoot), משימות קבוצתיות שהתוצר שלהן הוא וירטואלי (למשל להכין את התערוכה), משחקים קבוצתיים (למשל "אני בא למסיבה" או מדיטציה מונחית קבוצתית), עבודה אישית בליווי קבוצתי (למשל עבודה אישית על לימודי ליבה כשהגדרת המטרות בתחילת היום ומעבר על המטרות בסוף היום נעשים באופן קבוצתי). דברים שלא עברו לנו: ספורט, אומנות, אתגרים שהתוצר שלהם הוא לא וירטואלי בקבוצות וירטואליות.
2. קבוצה קטנה – העובדה שיש לנו רק 14 תלמידים ותלמידות היא מפתח סופר משמעותי להצלחה בלמידה וירטואלית. זה מתחבר לנקודה הראשונה: לשמור על קשר בינאישי ואינטימיות בקבוצה קטנה זה הרבה יותר קל מאשר בקבוצה גדולה יותר.
3. למידה כשיש בבית עוד אחים/אחיות קטנים/ות שאין להם/ן פתרון – לי בבית יש את יהלי, ולחלק מהתלמידים/ות שלנו יש אח או אחות קטנים/ות שמפריעים/ות מאוד ללמידה השוטפת. אין לי כאן פתרון קסם: זה לגמרי חלק מהסיפור, חלק ממה שצריך לקבל ולהתמודד איתו.
4. שימוש במסכים ובטכנולוגיה – בסופו של יום, התלמידים/ות שלנו בילו מול המסך 6 שעות ביום. זה לא היה קל לחלק מהם/ן, במיוחד אלו שעד עכשיו היו רגילים/ות להיות מול מסך שעה או שעתיים ביום. מצד שני, העשייה שלהם/ן מול המסך היתה משמעותית: הם התקדמו במתמטיקה, בקריאה, עבדו יחד בצוותים, עשו מדיטציה, יצרו, ואפילו שרו ורקדו. זה הרבה יותר טוב לדעתי האישית מאשר לבהות מול מסך הטלוויזיה את אותן 6 שעות בדיוק.

לקראת התקופה הבאה אני מתכוונת לשנות כמה דברים באופן משמעותי, כדי לשפר יותר את הלמידה הוירטואלית שלנו. בין השאר אני מתכוונת להכין לו"ז שבתוכו מכיל את כל ההפניות למשאבים הרלוונטים (אחרי שאכין כזה אכתוב על זה פוסט נפרד), אני מתכוונת להשקיע הרבה יותר מאמץ ואנרגיה ביצירת הזדמנויות לעבודה משותפת של התלמידים/ות, אני מתכוונת להקדיש חלק ניכר משיחות הבוקר שלנו למערכות יחסים ולעבודה עליהן ואני מתכוונת לנסות ליצור חלופות טובות יותר לספורט ואומנות שיאפשרו לתלמידים/ות לעבוד יחד. מבטיחה לעדכן כמובן בהמשך איך הולך לנו 🙂

אני נשארת עדיין עם התהייה הפרטית שלי על הצורך במרחב פיזי. העובדה שהצלחנו לייצר חלופה שעובדת נפלא כל כך באופן וירטואלי גורמת לי כל הזמן להפוך בשאלה איזו חלופה טובה יותר. אם הייתי יכולה לבחור היום בין אקטון בסטודיו שלנו, לאקטון וירטואלי, במה הייתי בוחרת? במה התלמידים/ות שלנו היו בוחרים/ות?