תכנונים לשנה הבאה: מייקר ספייס

אז עברו שבועיים וטיפה מאז מסיבת הסיום שלנו, ואת השבוע הראשון של החופש הקדשתי למנוחה כמעט מוחלטת מענייני אקטון. מה כן עשיתי? הכנתי רשימה עם כ–ל המשימות שעולות לי בראש שאני או מישהו/מישהי אחר/ת יצטרך/תצטרך לטפל בהן לפני תחילת השנה, וגם המשכתי לעשות סיורים/ביקורים למשפחות חדשות. אני אולי אכתוב פוסט בקרוב על תהליך הקבלה שלנו השנה ועל כמה אני לומדת ממנו על אנשים ונשים, אבל בפוסט הזה אני רוצה לפתוח סדרה חדשה של פוסטים שבה אני אספר על הפרויקטים החדשים שאנחנו רוצים/ות לפתוח בשנה הבאה באקטון.

הפרויקט הראשון בסדרה ידבר על הקמת מייקר ספייס 🙂 אז מה זה בכלל מייקר ספיייס? זו שאלה טובה, וכמו כל שאלה טובה, אין לה תשובה אחת. אני יכולה לספר שהכוונה הפרטית שלי היא לבנות מרחב עם המון חומרים וכלים שיאפשר ללומדים/ות שלנו ליצור פרויקטים שמחברים בין עולם החומר לעולם הטכנולוגיה. מייקרספייסים הם טרנד מהמם שהתחיל (כמו הרבה דברים טובים :)) בארה"ב לפני כעשר שנים והתפשט משם לכל העולם (וגם לישראל!). והחיבור של מייקרספייס וחינוך הוא משהו שאני מכירה היטב עוד מימיי במרכז לחינוך סייבר.

אז איך עושה את זה בתכלס? אני רוצה לתאר כאן את התהליך שאני אישית עברתי, ולא יודעת להגיד שהוא בהכרח הכי מוצלח בעולם, אבל עבורי הוא היה מדויק ונפלא. אני קודם כל חיפשתי מומחה/ית לתחום, מישהו/מישהי שכבר הקימ/ה והפעיל/ה מייקרספייס כדי שאני אוכל ללמוד ממנו ולא להמציא את הגלגל מחדש. וכשמבקשת משהו מהיוניברס, הוא שולח לי בדיוק את התשובה המדויקת 🙂 וככה, בעקבות פוסט של ענבל פיקהולץ (מנהלת מעוררת השראה שהיתה לפני שנים המנהלת שלי בביה"ס הדמוקרטי ברעננה) הגעתי ליובל שגב, שהוא המייסד והמורה הראשי של ההנדסייה בבית חינוך משותף חוף השרון (הנה עמוד הפייס שלהם, ממש שוה לכם/ן לקחת כמה דקות ולהנות מההשראה). ליובל הנפלא יש ניסיון עשיר ואישי בבנייה והפעלה של מייקרספייס ולכן הוא הסכים לעשות איתי שתי פגישות אישיות (בסכום הוגן מאוד!) שבהן בנינו יחד את החזון והתוכנית המעשית של המייקרספייס שלנו.

אז מה מתוכנן לנו השנה? אני רוצה להתחיל מהבייסיק, ומאחר שהלומדים/ות שלנו בסטודיו היסודי (שייקרא מעתה דיסקברי!) הם/ן צעירים/ות יחסית, אנחנו נתחיל מעבודה עם כלים פשוטים (דבק חם וסכין יפנית) שאיתם נבנה פרויקטים סופר מגניבים ואחר כך נעבור לעבודה בעץ עם משורים ומברגות מה שיאפשר לנו להגדיל ולהרחיב את מנעד הפרויקטים שהלומדים/ות יוכלו לבנות בעצמם/ן.

עוד שיחה חשובה שעזרה לי לקבל הרבה השראה היתה עם מעין קרן מארגון TOM שכל הרעיון שלו הוא ליצור קהילות מייקרים/יות בעולם שנותנים/ות מענה לצרכים ייחודיים בקהילות שלהם/ן שדורשים פתרונות ייעודיים ולא גנריים. ממעיין למדתי את המושג "Need Knowers" שהם אנשים או נשים שיש להם/ן צורך ספציפי מאוד (למשל אנשים/נשים מבוגרים/ות מאוד, ילדים/ות או אנשים/נשים בעלי/ות צרכים מיוחדים, קהילות רפואיות בזמן הקורונה וכו'). אנחנו עוד ממש בתחילת הדרך אבל אני מתכוונת לחפש במהלך השנה Need Knowers בקהילה שלנו ולנסות לרתום את העשייה של הלומדים/ות שלנו במייקרספייס לכיוון מתן מענה לצרכים אמיתיים.

ובנימה הכי אישית אני אספר לכם/ן, שהשלב הזה של עיצוב הדרך והיכרות עם פרויקטים חדשים הוא כל כך כיפי ומרגש עבורי. אני ממש זוכרת איך בקיץ שעבר דמיינתי כמה מדהים זה ירגיש, כשיהיה לנו מבנה ויהיו לנו לומדים/ות ואני אצטרך להשקיע את הזמן שלי ביצירת סביבת הלמידה עצמה ולא בבירוקרטיה מסביב. והשבועות האלו שיש לי עכשיו הם בדיוק בדיוק כאלו ואני מודה על זה כל כך. מגשימה חלום על אמת.

עד כאן להפעם, מבטיחה להמשיך לעדכן מהמסע 🙂