סיפור קטן שממחיש כמה חשוב "לסמוך על הילדים"
אחת הבעיות שהיו לנו בסטודיו מתחילת השנה היתה שהילדים היו מאחרים כל הזמן: מאחרים למעגל, מאחרים לחזור מארוחת צהרים, מאחרים לאומנות/ספורט וכו'. כמעט כל פעילות היתה מתחילה בכמה דקות איחור. על כל איחור קאי היה מעיר להם, ואחרי כמה ימים כאלו שאלנו אותם מה יעזור להם לא לאחר. אז הם הציעו שיהיה "שומר זמן": כל יום ילד אחר שמכריז על הזמנים ודואג שלא יהיו איחורים. אז הוחלט על הסדר ועדיין, היו איחורים. לא כל הזמן, אבל היו הרבה איחורים. אתם בטח מכירים היטב את היחס לאיחורים בבית ספר רגיל: המורה כועסת, מדברים עם ההורים, מענישים וכו' וכו'. כמובן שכל אלו הם לא כלים רלוונטיים באקטון, אבל קאי ואני לא היינו בטוחים איך לשפר את המצב.
ואז הגיעה אחת התלמידות (כיתה ה'), עם רעיון מהמם שהיא הציעה באסיפה השבועית: היא הציעה לשחק משחק של "חפש את המטמון" על פני המפה של ארה"ב. קאי ואני נחליט על מדינה בארה"ב שבה אנחנו מחביאים אוצר. בכל יום שבו הילדים יעמדו בכל הזמנים של היום (כלומר לא יאחרו לאף פעילות!) הם יקבלו רמז נוסף לגבי מיקומו של האוצר. הניווט יתחיל מניו ג'רזי, ובכל יום בו הם לא יאחרו הם יוכלו להתקדם מדינה אחת קדימה, ורק למדינות שגובלות באותה מדינה בה הם נמצאים. במידה והם מאחרים, הם חוזרים חזרה לניו ג'רזי ומתחילים מהתחלה. אם הם מגלים איפה טמון האוצר הם מקבלים מסיבת פיצה או מסיבת דונטס או הקרנת סרט לבחירתם. ההצעה נידונה בכובד ראש רב באסיפה: הילדים שאלו שאלות, והבינו לעומק את הפרטים. ההצעה המקורית היתה שונה קצת מזו שכתבתי כאן, אולם אחרי דיון ארוך זו המתכונת שסוכמה ועליה הילדים הצביעו ברוב קולות.
התחלנו לשחק את המשחק בשבוע שעבר, ומאז לא היה אפילו איחור אחד!!!! הילדים שמים בעצמם טיימר חמש דקות לפני תחילת כל פעילות, וכך יש להם מספיק זמן להתארגן ולהגיע בזמן. הם מדרבנים זה את זה, ואם למשל אחד מהם מתעכב שאר הילדים קוראים לו ומזרזים אותו, ואנחנו יצאנו מהתמונה לגמרי. המשחק עצמו הוא כיף גדול ובנוסף לכל היתרונות, הילדים גם לומדים על מפת ארה"ב (בחרנו לתלות מפה אילמת ובכל יום הם צריכים להגיד לאיזו מדינה הם מתקדמים ואיפה היא נמצאת).
מה שבעיניי כל כך מרשים כאן, זו העובדה שכל הסיפור הזה הוא בבלעדיות מלאה של הילדים: ההצעה הגיעה מהם, הפתרון המלא הגיע מהם, ההסכמה על הפרטים הגיעה מהם, המוטיבציה היא לגמרי שלהם, וגם הלמידה לעמוד בזמנים היא שלהם. זו בעיניי דוגמא מופלאה לכוח העצום של אקטון, ולתוצאות המופלאות שאפשר להגיע אליהן כאשר באמת "סומכים על הילדים".