סדנת מייסדי/ות אקטון בטקסס

אני רוצה לשתף אתכם/ן בהתרגשות רבה באחת החוויות הכי מרגשות שהיו לי בתקופה האחרונה. לפני כמה חודשים קיבלתי מג'ף ולורה (מייסדת ומייסד אקטון) הזמנה להשתתף בסדנא למייסדי/ות אקטונים ברחבי העולם. אל הסדנא הוזמנו רק 18 מייסידים/ות (מתוך 350!) שהמשותף להם/ן הוא התרומה שלהם/ן לאקטונים אחרים או העובדה שהאקטון שהם/ן הקימו גדל ומשגשג. בשני המקרים, זו מחמאה ממש גדולה. אני מוכרחה להגיד שכשקיבלתי את ההזמנה, לא ממש ידעתי למה לצפות וגם לא הייתי בטוחה שאני רוצה ללכת. אבל ההזדמנות הרגישה לי מיוחדת מדי, ושריינתי מקום כמעט מייד.

ביום רביעי בלילה, כמה שעות לפני הטיסה, היו לי פרפרים בבטן וכמעט קיבלתי רגליים קרות. למה בעצם שאני אסע לסדנא הזו? אני לא מכירה אף אחד/ת שם באופן אישי, אני בטוח אצטרך לבלות המון זמן בשיחות צד, ומה אני ארוויח מזה?. ובכל זאת, זה היה לגמרי מאוחר מדי להתחרט וגם היה לי ברור לחלוטין שזה הפחד מדבר ולא ממש קול ההגיון.

ביום חמישי בחמש בבוקר עליתי על טיסה לאוסטין. כמה שעות אח"כ, הגעתי לחווה המהממת בטקסס שבה התקיימה הסדנא. דמיינו לעצמכם/ן 43,000 דונם של טבע פראי: זברות, חמורים, ביסונים, איילים/ות, פרות, וכמובן מגוון עצום של צמחייה וחרקים וציפורים. משהו באמת משוגע. הבנות ישנו בשני חדרים מקסימים במיטות קומותיים והבנים במין אוהל מפואר ושווה. הגעתי ראשונה ולכן זכיתי בשעה של 1:1 עם ג'ף ולורה והיה תענוג לדבר עם שניהם/ן. את היומיים הבאים ביליתי עם 17 נשים וגברים מעוררי/ות השראה מכל רחבי ארהב" (ואחד ממלזיה!). כולם/ן הקימו את אקטון שלהם/ן לפני ארבע שנים או יותר. הותיקים/ות מנהלים/ות את אקטון שלהם/ן כבר שמונה או עשר שנים.

שני הנושאים העיקריים שדיברנו עליהם היו איך לשמור על סטנדרטים גבוהים של למידה שהלומדים/ות מובילים/ות כאשר הרשת גדלה במהירות רבה כל כך, ואיך נכון לעצב ולבנות את התיכון (Launch Pad). אנחנו מתקדמים בצעדי ענק לקראת פתיחת התיכון שלנו, ולכן כל פיסת מידע בהקשר הזה הרגישה לי כמו זהב טהור.

למדתי המון המון. יצאתי עם הבנה ברורה שהתיכון של אקטון הוא בעצם התוצר הסופי של כל השנים באקטון, ולכן הוא סוג של גולת הכותרת של כל המודל. החלק הכי משמעותי ומיוחד ב-Launch Pad, הוא קורסים ייעודים ביזמות שנכתבו על ידי ג'ף ומומחי/ות אחרים/ות והמטרה שלהם/ן היא לאפשר ללומדים/ות להבין מה ההרפתקאה הבאה שלהם/ן (Next Great Advnture), מה היעד הגדול הבא שהם/ן היו רוצים/ות להשיג. זה יכול להיות לפתוח עסק, אבל זה גם יכול להיות ללמוד להיות שף, או שחקן/ית, או רופא/ה, או מכונאי/ת רכב. ואחרי שהם/ן מבינים/ות מה זה, לשרטט בצורה בהירה את הדרך לשם ולמפות מה נדרש מהם/ן כדי להגיע בשנים הקרובות. לעצב על פי המטרה את איך ייראו חמש או עשר השנים הבאות בחיים שלהם/ן. אני לא יכולה להסביר כל כך כמה אני מתרגשת מכך הקונספט הזה, וכבר רצים לי מיליון רעיונות בראש של איך להביא את זה לכדי מימוש באקטון שלנו.

אבל למרות כמה שלמדתי על התיכון, זה לא הדבר העיקרי שיצאתי ממנו מהסדנא הזו. היה כל כך ממלא מצברים, ומשמח, להיות במשך יומיים עם אנשים ונשים שמחזיקים/ות בצורה בהירה חזון דומה לשלי. השיחות שלי איתם/ן היו מפתיעות, ועמוקות, ומלאות תובנות. ביום יום שלי אני לגמרי מרגישה שאני לבד בדרך הזו, אמנם לבד עם הקהילה המופלאה שלי, אבל אנחנו מין אי בודד כזה בתוך אוקיינוס ענק שהוא משהו אחר. ובסדנא הזו הרגשתי פתאום שייכת למשהו גדול יותר, מחוברת בחוטים בלתי נראים למאות ואולי אלפי משפחות אחרות שרואות את העולם הזה בצורה מאוד דומה לשלי. וההרגשה הזו היתה חוויה מיוחדת במינה, כמו מתנה חד פעמית שהיקום נתן לי. ועל זה אני אסירת תודה במיוחד היום.

מכאן אני ממשיכה ללכת במסע שלי, שהתחוור שלי, שהוא בכלל לא שלי. הוא ממש של המון.