מסכמת יומיים ראשונים של למידה מרחוק

היום קראתי איפהשהוא שאנחנו אשכרה חיים בתקופה שעוד יכתבו עליה וילמדו אותה בספרי ההיסטוריה ארוכות ועמוקות. בפרספקטיבה כזו אני ממש מרגישה זכות להוביל את הלימודים מרחוק באקטון, הכי מרגיש לי כמו חלוצה בארץ לא נודעת.

אז אנחנו אחרי היומיים הראשונים מרחוק. היום הראשון היה לי מאוד מלחיץ ומוזר ואני יכולה להגיד שנרגעתי רק אחרי ששמעתי את הפידבק של התלמידים/ות וההורים שלהם/ן בערב: הם/ן היו מאושרים/ות עד הגג. מכל מי שאני שומעת מסביב לנו, לאף בית ספר אחר, לא פרטי ולא ציבורי אין באמת מענה נורמלי לטרפת הזו שנפלה עלינו. אבל לנו יש! ואני גאה כל כך לספר לכם/ן עליו לפרטי פרטים.

נתחיל מהתחלה. ככה נראה הלו"ז שלנו, וזה למעשה לו"ז כמעט זהה ללו"ז שלנו בימים רגילים. אנחנו פותחים את הבוקר במעגל בוקר של כולם/ן יחד (באמצעות google.meet כרגע). משם כל תלמיד/ה הולך/ת לעבוד על לימודי הליבה שלו יחד עם ראש הצוות שלו/ה (באמצעות google.hangouts). אחרי שעתיים כולם/ן חוזרים לכיתה המרכזית לאומנות או אזרחות או זמן קריאה (ראו פוסטים רלוונטיים). אחרי הפסקת צהריים וארוחת צהריים אנחנו עושים/ות יחד מדיטציה מונחית ואז התלמידים/ות עובדים/ות על סדנת כתיבה או על המסע שלהם/ן. בסיום היום יש מעגל סיום של כולנו יחד. שורה תחתונה: מ-09:00 עד 03:15 התלמידים/ות נמצאים/ות בביה"ס ולומדים/ות ומתקדמים/ות ומבלים/ות זמן משמעותי ביחד. וכל זה מרחוק. וזה מעיף אותי לשמיים רק לכתוב את זה.

ענייני פלטפורמות: אחרי יומיים של עבודה אינטנסיבית עם google.meet אני יכולה לאמר שאני לא מרוצה ממנה במיוחד. הפיצ'ר העיקרי שחסר לי הוא היכולת לראות את כל התלמידים/ות על מסך אחד. גם כפתור הצבעה היה יכול מאוד לעזור לי בחיים (אם אתם/ן מכירים/ות מישהו שקשור לפיתוח של google.meet אולי תעבירו לו את הפידבק?). אני מאמינה שעד סוף השבוע נעבור להשתמש בזום או בניורו ומבטיחה לעדכן כמובן. היכולת של התלמידים/ות לתקשר זה עם זו ב-google.hangouts היא סופר קריטית וזה דווקא עובד מצוין. חוץ מזה אנחנו עובדים/ות באופן שוטף עם המייל והדרייב כמובן (ותחשבו כמה מדהים זה שהתלמידים/ות שולטים/ות בכלים האלו מכיתה ב'!).

שני הדברים שהכי מרגשים אותי בסיפור הזה דווקא לא קשורים בכלל לטכנולוגיה:

הראשון, הוא החיבור והקרבה של התלמידים/ות זה לזו/זה. זה כל כך לא מובן מאליו בלמידה מרוחקת ולכן כל כך חשוב לי להדגיש: עבור התלמידים/ות שלנו זה העוגן הכי חשוב שיש להם/ן כרגע במציאות. הכל סביבם/ן התערער והשתנה ובית הספר שלהם/ן נשאר כמעט כמו שהיה. הם/ן מרגישים/ות בסביבה הזו בטוחים/ות ומוגנים/ות וקרובים/ות מאי פעם.

הדבר השני שאני עפה עליו הוא העצמאות שלהם/ן. אני מוצפת כל היום בפוסטים על ילדים/ות מחורפנים/ות שלא זזים מילימטר בלי שמפעילים/ות אותם/ן ועל מבוגרים/ות שנשארים/ות בלי אוויר לנשימה. התלמידים/ות שלנו מסתדרים/ות פחות או יותר לבד מ-09:00 עד 15:15 כל יום. וזו העדות הכי גדולה לשינוי העצום שחל בהם/ן בששת החודשים שאקטון קיים.

עד כאן להפעם, סה"כ הולך לנו טוב 🙂 מבטיחה להמשיך לעדכן, מוזמנים/ות לשאול כמובן מה שבא לכם/ן.