לראות שאני חלק מהתמונה הגדולה

כשפתחנו את אקטון שלנו לפני ארבע שנים, היו עוד בערך 100 אקטונים ברחבי ארה"ב והעולם. הזמן עבר, והיום יש כבר מעל 350 אקטונים! אני בכוונה לא אומרת "יש מעל 30 אקטונים ברשת", כי אקטון הוא לא רשת בתי ספר במובן הקלאסי של המילה: לא מדובר על סניפים של אותו בית ספר. מדובר על בתי ספר שחולקים את אותה פילוסופיה חינוכית, קצת בדומה לחינות מונטסורי (לא כל בתי הספר המונטסריים בעולם הם חלק מ"רשת" של בתי ספר מונטסוריים). אז מה בעצם זה אומר להיות חלק מהרשת? שלושת האלמנטים המרכזיים הם:

1. פילוסופיה חינוכית שעיקרה למידה שמובילים/ות אותה הלומדים/ות (Learner-Driven).
2. גישה למאגר עצום של חומרי לימוד, כולל מעגלים סוקרטיים, מסעות, סדנאות כתיבה ועוד. חומרים שהופכים להיות עוד יותר משמעותיים בגילאי חטיבה/תיכון.
3. פורום משותף של כל המייסדים/ות ושל כל המדריכים/ות ברשת לשאול שאלות ולהתייעץ.

בגלל שהרשת גדלה מאוד בשנים האחרונות, אפשר לתאר, שקשה מאוד לשמור על פורום אחד פעיל ויעיל שלא מכביד על המשתתפים/ות שלו. לכן אחת ההחלטות שהתקבלה בחודשים האחרונים היא לקדם יותר עבודה בפורומים איזוריים, במטרה לקרב בין אקטונים שנמצאים גאוגרפית קרוב זה לזה.

בחלקי נפלה הזכות להוביל את קבוצת האקטונים של ה-NorthEast (שכוללת כ-40 אקטונים). ביום חמישי שעבר קבענו את שיחת הזום הראשונה של המייסדים/ות במטרה להכיר זה או זו ולחשוב אילו פרויקטים היינו רוצים לקדם יחד.

השיחה היתה נהדרת ועלו בה כל מיני רעיונות מגניבים כמו כנס משפחות של אקטון, החלפת לומדים/ות, ביקורים הדדיים, פורום חודשי להתייעצות ועוד. אבל מה שחשוב לי לספר לכם/ן כאן הוא דווקא משהו אחר. השיחה הזו גרמה לי להרגיש שאני חלק מתמונה גדולה יותר במובן הרחב של המילה. בסופו של דבר, כל מייסד/ת של אקטון מאמין/ה בבסיס הוויותו בערכים כ"כ דומים לשלי: שלומדים/ות בכל גיל הם/ן אלו שצריכים/ות להוביל את הלמידה שלהם/ן, שהוראה מסורתית כשיטת לימוד עיקרית צריכה לעבור מהעולם, שלמידה עצמאית היא כלי בסיס לכל עשייה שהיא במאה ה-21. וזה היה כ"כ מרגש, לעלות לשיחה עם נשים וגברים שמעולם לא פגשתי, אבל אני מרגישה כ"כ מחוברת אליהם/ן.

וגם אם הדרך הזו מתאגרת מאוד לפעמים, ולפעמים היא גורמת לי להרגיש יוצאת דופן ושונה, השיחה הזו עזרה לי להרגיש פתאום הכי שייכת שאפשר. וזה היה קסום ומשמח ממש 🙂