היום השני שלי באקטון, ממשיכה ללמוד המון

וואוו. איזה יום היה לי היום. כשנכנסתי לאוטו בשלוש וחצי הרגשתי כאילו עבר איזה שבוע.

גם הפעם, אני ממשיכה לתעד באופן מפורט מה עשינו היום, ואחר כך לספר לכם מה למדתי היום. אני באמת רואה לזה ערך, כי  גם ההתנהלות השוטפת בסטודיו כל כך מיוחדת בעיניי, וחשוב לי לתאר אותה ביותר מכמה מילים, וגם יש לי תובנות שאני ממש מתרגשת לשתף.

התחלנו את היום ברפלקציה על העמידה של הילדים בחוזה הזמני השבוע. כמו שסיפרתי בפוסט הקודם, הילדים הכינו לעצמם חוזה ראשוני, שהיו בו מספר סעיפים קטן יחסית, וזה החוזה לפיו הסטודיו מתנהל עד שהחוזה המלא יגובש בסוף התקופה הראשונה (בעוד כשלושה שבועות). קאי הקריא לילדים את הסעיפים שהם סיכמו עליהם (במהלך השבוע נכנסו כמה סעיפים חדשים בנוסף לארבעה שנבחרו ביום הראשון) וכל ילד התבקש להגיד מה היה הסעיף שהיה לו הכי קל ליישם, ומה היה הסעיף שהיה לו הכי קשה ליישם ולמה. היה יפה לראות את המודעות שהילדים מפתחים להתנהגות שלהם עצמם, ואת היכולת שלהם להסתכל על עצמם במבט לאחור ולנתח מה היה קל יותר ומה קשה.

לאחר מכן קאי הכיר לילדים מנהג שנעשה מעכשיו בכל יום שישי והוא ציון לשבח של ילדים בסטודיו. כל ילד התבקש לבחור ילד אחר, אחד או יותר, ולאמר עליו משהו חיובי ספציפי שהוא רוצה לציין וקרה בשבוע האחרון. הרעיון הוא לא לתת שבחים כלליים כמו "היא נחמדה" או "הוא חכם", אלא להתייחס באופן קונקרטי ככל האפשר לנקודה אותה רוצים לשבח, למשל "אני רוצה לשבח את מינה כי היא עזרה לי אתמול בבוקר ללמוד בעל פה את המילים של השיר". לא כל הילדים מצאו משהו כזה בקלות, אבל בסופו של דבר עשינו סבב וחצי וכל ילד קיבל שבח ממישהו (גם קאי ואני שיבחנו את הילדים). זה היה מקסים בעיניי, וזה גם מנהג נפלא לאמץ באופן קבוע בכל משפחה/כיתה. אני ממש רוצה לאמץ משהו כזה במשפחה שלנו למשל.

החלק הבא היה משחקים עם נייר דבק. אני מצרפת כאן לינק מעולה שיש בו פירוט עם המון משחקים: https://www.youtube.com/playlist?list=PL3EBEBA5F2B8FB644, וגם ממליצה פשוט לשלוף בגוגל, יש אינספור דוגמאות למשחקים של בניית קבוצה עם נייר דבק. אנחנו עשינו שלושה משחקים ואחרי כל משחק התכנסנו לדון במה קרה במשחק, מה עבד לקבוצה, מה לא עבד וכו'. אחרי ששיחקנו את המשחק הזה: https://www.youtube.com/watch?v=SIg8zz0anYc&t=0s&index=2&list=PL3EBEBA5F2B8FB644, התפתח דיון מפליא בעיניי על תחרותיות מול שיתוף פעולה. קאי שאל את הילדים מדוע לקח להם זמן רב כל כך להגיע לפתרון של שיתוף פעולה למרות שהוא הפתרון שמזכה את הקבוצה במספר הנקודות הגבוה ביותר. ניסינו להבין יחד מדוע אנחנו נוטים פעמים רבות קודם כל לאסטרטגיה של תחרות ולא של שיתוף פעולה. דיברנו על תחרותיות מול שיתוף פעולה בחיים האמיתיים והבאנו דוגמאות של ספורט, חילוץ אנשים מבניין בוער ועוד. הילדים השתתפו באופן מעורר השראה לגמרי, וזה בעצם הדיון הראשון שנכחתי בו שיכולתי לראות שעצם ההשתתפות שלהם בדיון ממש הפילה להם אסימונים שהם לא הבינו קודם.

המעגל הבא היה שיחת בטיחות. זו שיחה שנעשתה באופן לא סוקרטי, וקאי עבר עם הילדים על כל תרחישי הבטיחות והם יכלו לשאול באופן פתוח וחופשי כל שאלה שהטרידה אותם.

אחרי ארוחת צהריים וזמן חופשי הילדים התכנסו לשעה וחצי של משחקי לוח. יש המון משחקי לוח בסטודיו, והילדים שיחקו ב-set, apples 2 apples, gravity maze וכו'. אני מאמינה גדולה במשחקי לוח כדרך ללמידה, ומאוד שמחתי למצוא בלו"ז העמוס של הסטודיו שעה וחצי שבועיות שמוקדשות למשחקים כאלו.

בסיום שעת המשחק הילדים סידרו את הסטודיו. ביום שלישי (שבו לא הייתי  בסטודיו השבוע) קאי הציג לילדים את "תחזוקת הסטודיו". אחרי שיחה שבה הם שוחחו על למה חשוב שהסטודיו יהיה מסודר, הם התחלקו לשתי קבוצות וכל קבוצה אחראית על חדר אחר בסטודיו שאותה היא מנקה בסוף היום. הניקיון כולל שואב אבק, העברת מטלית לחה על כל המשטחים, איבוק כל מה שדורש איבוק וסידור כל מה שדורש סידור. היה בעיניי מאוד מרשים לראות איך כל השישה ניקו וסידרו את הסטודיו במרץ. זו מטלה לא פשוטה לילדים, ולעיתים היא משעממת ומבאסת, ואני מאוד אוהבת את הרעיון שהיא חלק קבוע מסדר היום של כל יום באקטון.

המעגל הבא הוקדש לבחירת הגרסא הטובה ביותר של סרטון ה-lip dub. בשלושת הימים בהם לא נכחתי בסטודיו, הילדים בעיקר עבדו על צילום הסרטון שלהם. הם השקיעו בסרטון מאמצים גדולים, ונדרשו להתגבר על לא מעט מכשולים של עבודה קבוצתית, קבלת החלטות, שיתוף של כל הקבוצה בסרטון ועוד. בסופו של דבר, בצילום האחרון שהיה אמור להיות הטוב ביותר, הזכרון של המצלמה התמלא ולמעשה הם לא הצליחו לסיים את הסרטון באופן שישביע את דעתם. הם ביקשו מקאי הזדמנות אחרונה לצילום נוסף, אולם הוא סרב (ועל כך פירוט בהמשך הפוסט), ולכן במעגל הזה הם ראו יחד את שלושת הגרסאות הטובות ביותר, ובחרו את הגרסא המוצלחת ביותר מבין השלוש. ברגע שהגרסא תעלה ליוטיוב אני מבטיחה לשתף לינק 🙂

המעגל האחרון הוקדש לנושא האבחנה בין איזור הנוחות (האיזור שבו מאוד נוח לי וקל לי ובדרך כלל לא מתרחשת בו הרבה למידה), לבין איזור האתגר (האיזור שבו לא קל לי מדי ולא קשה לי מדי ואני מסוגל ללמוד דברים חדשים) לאיזור הפניקה (שבו קשה לי מדי ואני לא מסוגל ללמוד). זה היה המעגל הראשון שאני הנחיתי ובסך הכל הוא עבר בשלום 🙂 הסברתי לילדים את כל אחת מההגדרות של האיזורים השונים, כל ילד נתן דוגמא לאיזור פאניקה עבורו כדי להמחיש לילדים שלכל אחד יש חלוקה איזורית אחרת בהתאם לאופי וליכולות שלו. קינחנו בדונטים טעימים ונפרדנו לשלום לסופ"ש 🙂

אז מה למדתי היום?

1. הדיון בנושא התחרותיות ושיתוף הפעולה היה ממש חוויה משמעותית עבורי. הדיון היה סוקרטי לגמרי: קאי שאל את הילדים שאלות עם שתיים או שלוש אפשרויות, ובכל פעם הוסיף עוד פירוט או דוגמא קונקרטית שאפשרה לילדים להתחבר לדילמה ממקום אישי ועמוק יותר. יכולתי לראות בפעולה את הכוח הגדול שיש בסוג הזה של השיח, ואת רמות העומק והחשיבה אליהן הגיעו הילדים על עצמם. בנוסף, הדיון התנהל כמעט כולו על ידי הילדים. הם אלו שהניעו אותו מדוגמא לדוגמא, וככל שהם העמיקו בנושא הם גילו יותר ויותר תובנות על עצמם, וזה מה שהיה כל כך מרגש. אני עוד לא מרגישה שאני יכולה לנהל כזה דיון לבד, אבל זה ממש נתן לי מוטיבציה להמשיך ולהעמיק בנושא.
2. סוגיית ה-dead line של סרטון ה-lip dub היתה גם היא חדשנית לגמרי מבחינתי. אם אני הייתי לבד בסטודיו והילדים היו מבקשים ממני עוד הזדמנות אחת לצלם כי נגמר להם המקום במצלמה, אין לי שום ספק שהייתי נותנת להם. תכלס, כנראה הייתי נותנת להם יותר מאחת. קאי עמד על כך שהזמן שלהם נגמר ולכן אין להם עוד אפשרות להמשיך ולצלם. הילדים כתבו לו מכתב ובו הם שטחו את הטיעונים (הסופר משכנעים!) שלהם, וקאי התייעץ עם מנהלי אקטון אחרים בנושא. ההמלצה החד משמעית של כולם היתה לא לאפשר שלהם צילום נוסף. המחשבה מאחורי ההחלטה הזו, היא שאם רוצים ללמד ילדים מהו dead line, הם חייבים להבין "דרך הידיים" מה המשמעות שלו. למעשה אין באמת חשיבות לתוצר של ה-lip dub, מה שמשמעותי הוא הלמידה שהילדים חווים תוך כדי ההתנסות, וניהול זמן לקוי וההשלכות של ניהול זמן כזה, הן חלק חשוב בלמידה הזו. בסופו של דבר אגב השתכנעתי שבמקרה הזה זו היתה החלטה מצוינת. בסופו של דבר נמצאה גרסא מוצלחת למדי של הסרטון, הילדים לא הרגישו שהם נכשלו במשימה מצד אחד, ומהצד השני הם הבינו מאוד לעומק את המשמעות של ההתברברות שלהם לאורך הזמן שניתן להם וכמה חשוב לנהל את הזמן כמו שצריך כדי לעמוד במשימה.
3. המעגל הקצרצר שהנחיתי בסוף היום הביא איתו תובנות חשובות מבחינתי. יש לי המון ניסיון בהוראה, ואני יודעת היטב "לנהל כיתה". כשישבתי במעגל עם הילדים הבנתי פתאום כמה רחוקה המשימה של "הנחיית מעגל" מ"ניהול כיתה", מרחק שנות אור ממש. כאשר אני יושבת מול הילדים ומנחה את המעגל, אני מתבקשת להיות כמה שפחות מורגשת, לתת להם להוביל את התהליך. אני כל כך לא רגילה לזה! כשאחד מהם הפריע למשל, ישר הערתי לו, במקום להיות בשקט ולחכות שאחד הילדים האחרים יעירו לו. הילדים מייד הרגישו שאני במוד "מוביל", וממש יכולתי להרגיש איך תוך שנייה הדינמיקה משתנה והופכת להיות "אני-מולם". שוב, בסופו של דבר המעגל היה מאוד קצר והצלחנו לערוך דיון יחד, אבל אני מרגישה שיש לי עוד לא מעט ללמוד כדי להגיע למצב שאני מוציאה את עצמי מהתמונה שאני כל כך רגילה להיות חלק משמעותי ממנה.

עד כאן להיום. אשמח מאוד לשמוע מה חשבתם 🙂